אור הישר (תנ"ך) מט

ואפילו בתוכחה דרבים החליטו חז"ל לפעמים בשבת קמ"ח ע"ב ובביצה ד"ל ע"א מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וגם בזה נחלקו הראשונים ז"ל, דדעת התוס' בשבת נ"ה ע"א ובע"ז ד"ד ע"א ובס"פ חזקת הבתים דבספק אם יקבלו צריך למחות ורק אם בודאי לא יקבלו אז אמרינן מוטב שיהיו שוגגין כו', וכה"ד היראים ס"ס ל"ז וע"ש בווי העמודים, אבל הראב"ן ס"ס כ"ה כתב דאפילו בספק אם יקבלו אמרינן נמי מוטב שיהיו שוגגין, וע' בליקוטי דינים לרש"י סוף ספר הפרדס דף נ"ט ע"א ובס' חסידים סי' ה'

ואהבת לרעך כמוך. תניא בספרא ר"ע אומר זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה ע"כ, הנה דרשת ר"ע מובנת ובלתי צריכה לאריכות בכוונתו. דאם יקיים האדם קרא כדכתיב ואהבת לרעך כמוך אז פורק ממנו בזה קנאה שנאה לה"ר רכילות גניבה גזילה וכל מיני נזקין, ולהיפוך הוא נוטה לו אך טוב וחסד לטוב לו כמהו, ובודאי כלל גדול הוא זה לקיום הרבה אזהרות בתורה כמו מחלק הל"ת כן מחלק העשה, אולם בן עזאי בא להעיר דבקיום כזה יש ג"כ מגרעת, דאהבתו תהיה מוגבלת דוקא לרעך, וכל שאינו בסוג רעך הוא משולל מאהבתו ולכן הוסיף על דברי ר"ע ואמר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה, היינו אם כל אחד יחשוב על עצמו שהוא ספר מלא ברעיונות והרגשות, וכמ"כ כל אחד הנברא בדמותו מלא רעיונות ומושגים שונים, נמצא דכל יושבי תבל הוא אוצר נשגב בבית עקד ספרים גדול, וכל ספר מכיל בקרבו רעיונות נשגבים וענינים מענינים שונים וכולם מעשה ה' המה, אז תתרחב אהבת כל אחד על זולתו בין כל האדם אשר על פני האדמה באין הבדל מפלגה ובאין יוצא מן הכלל בין כל אומה ולשון, כאשר נקוה לימות המשיח שתסור השקר והרע מן העולם ותשלוט אך טוב ואמת, אחרי אשר כל אחד הנברא בצלם יאחז בזה דרכו דרך הקדש כנבואת ישעיה י"א לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו'

, אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. פירש"י אל תפנו אל האובות אזהרה לבעל אוב כו' ע"כ, וכה"ג בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"י אזהרה לבעל אוב מניין אל תפנו אל האובות ע"ש, והנה בסופ"ק דעירובין אהא דתני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה מתקיף לה ר' יונתן וכי לוקין על לאו שבאל מתקיף לה רב אחא ב"י אלא מעתה דכתיב אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ה"נ דלא לקי, וכ' התוס' וא"ת אין ה"נ דהא לאו שאין בו מעשה הוא כו' ע"ש, ולפי המבואר דאזהרה לבעל אוב הוא מאל תפנו, ובסנהדרין ס"ה ע"א ובכריתות ד"ג ע"ב פריך הש"ס בעל אוב מאי מעשה אית בהו ומשני הקשת זרועותיו הוי מעשה ע"ש, ולפ"ז איך כתבו התוס' דבלאו דאל תפנו לית ביה מעשה וצ"ע כעת, וע'