אור הישר (תנ"ך) ד

בעצמו ואיך שהיו מרגישים בו בני דורו לפי מקומו ושעתו, כן איך היו מרגישים בנפשו הבריות אם היה בדור של צדיקים ואיך היה מרגיש הוא בעצמו, וחז"ל הבינו הרגשות אלו בתיבת בדורותיו, דכללה תוה"ק. והשבח והגנאי דפירש"י בלתי מוסבים על נח, אלא על דורו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, הדורשים לשבח אומרים אם בדור רשעים כאלו שהיו מלעיגים על מעשי נח ונראה בעיניהם כמתעתע, בכ"ז לא סר מדרכיו הטובים, ומכש"כ אם היה בדור צדיקים שהיו משבחים אותו על מעשיו, בודאי שהיה מתחזק עי"ז לילך מעלה מעלה. והדורשים לגנאי אומרים דוקא בדור רשעים שאין לתלות שעשה מעשיו הטובים ליהורא והתפארות. דבדורו לא היו דרכיו לתפארת, ובשביל זה גופה היה נחשב בעיני דורו לצדיק גמור. אבל אם היה בדור צדיקים. אז היה מקום לבני דורו לאמר דמפני שהוא בדור כזה לכבוד הוא לו לעשות כמעשיהם. ואף שהיה אז בודאי צדיק יותר מכפי שהיה בדור המבול, שאז היו מבקרים את מעשיו לרעה מה שלא היה כזאת בדור של צדיקים, מ"מ רושם פעולותיו על בני דורו לא היו נחקקים כ"כ בעיני הבריות כפי מה שנתראו או בתכונתם הנכונה בדור המבול, ודוגמא כזאת לדינא אשכחן גבי מרגליות לקלים בערכין ס"פ שום היתומים

ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו. ופירש"י משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע, ע' בברכות ל"ב ריש ע"א ובפירש"י שם ובמש"כ בחידושי לנביאים מיכה ד' ו'

ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'. בשבת קנ"א ע"ב תניא רשב"א אומר תינוק בן יומו חי א"צ לשומרו מן החולדה ומן העכברים אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים שנאמר ומוראכם וחיתכם יהיה כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות כיון שמת בטלה אימתו, לכאורה דברי התנא דאסמך נמי אקרא מורגשת ג"כ בנסיון לנחיצת שמירת המת, ועפ"ז צע"ק בפלוגתא דברכות י"ח ע"א דלדברי בן עזאי אין חוששין לעכברים ע"ש, ולפ"ז משמע לדידיה דכל דין שמירת המת הוא רק במקום שהוחזק בעכברים ולשום בעל חי או נזק אחר לא חיישינן ולפ"ז אפשר דלדידיה בטלה כל דין שמירת המת וזה בודאי ליתא כדמוכח שם בסוגיא וצ"ע

ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר. ע' מה שכתבתי בפ' במדבר בזה דבר נחמד

וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל וגו'. ופירש"י לא הוצרך לכך אלא בא