אור הישר (תנ"ך) מו

וקשה לר"ת דאמר בהמוציא יין דם נבילה ב"ה מטמא וקאמר התם ר"י ב"ר יהודא דלא מטמאו ב"ה אלא כשיש רביעית דם הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית אלמא חשיב ליה כבשר ע"ש אכן הראב"ד רפ"ה דעדיות ביאר כוונת ר' יוסי ב"ר יהודא וז"ל וכיון שהוא קרוש דומה לבשר וגזרו עליו משום כזית נבילה ע"ש. ועפ"ז אין מקום לקושית התוס' כיון דהתם הוא טמא רק משום גזירה דרבנן, א"כ משם גופה מוכח דבעלמא דם אינו כבשר, ומשו"ה לא מצי משני כשהותרה בהמה דמה נמי הותרה

ואשה אל אחותה לא תקח לצרר וגו'. הנה הא דתנן ריש יבמות דחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום כו', מהאי קרא ילפינן לה כדאמרינן שם ד"ג ע"ב ודי"ג ע"א, אמנם ר"ש יליף שם די"ט ע"א ודכ"ח ע"ב מהאי קרא, דבשעה דנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן ע"ש, והשתא רבנן דר"ש דמבע"ל להאי קרא לדרשה אחרת כנ"ל, בע"כ דפליגי עליה כמבואר שם, ולפ"ז איכא למידק בקדושין ד"נ ע"ב דתנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות וקאמר עלה בגמרא מה"מ ומפרש רמב"ח דא"ק אשה אל אחותה לא תקח לצרור התורה אמרה בשעה שנעשו צרות זל"ז לא יהא לו ליקוחים אפילו באחת מהם ע"ש, ולפמש"כ מה מקום לצרף דרשת ר"ש אסתמא דמתניתין, דאשכחן בהדיא דפליגי אדרשה זו במשניות דריש יבמות ודפ' ארבעה אחין שם

והנה לשון הש"ס ביבמות ד"ג ע"ב ואין לי אלא צרתה צרת צרתה מנין ת"ל לצרור ולא לצור, ומשמע דהוא משום דכתיב בשני רישי"ן כדכ' התוס' שם ד"ב ע"א בד"ה עד אולם גרסת הרי"ף שם ת"ל לצרור ולא לצרר, הרי דהוא דייק מדכתיב בוי"ו מזה מוכח דהוא לשון רבים, וע"ש בחידושי אנשי שם, אבל הוא פלא, דלגרסא זו היה מקום אי הוה כתיב בקרא בוי"ו, אז היה אפשר לגרסתו ופירושו, לאמר דמיתורא דוי"ו מרבינן, לא כן השתא לפמש"כ בקרא לצרר בלא וי"ו, וכ"ה לפנינו במסרה, א"כ אין מקום לגרסת הרי"ף, ואי משום דקרינן כאילו הוה כתיב בוי"ו, א"כ אתינן בזה לדרשת מקרא ומסרת ואין זה במשמעות הענין וצ"ע כעת. קדושים

איש אמו ואביו תיראו וגו'. בב"מ ל"ב ע"א תניא מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' כולכם חייבין בכבודי, והקשה בקצוה"ח ר"ס צ"ז לפ"מ דאמרינן בכתובות ד"מ ע"א גבי אונס, דאי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל, א"כ ל"ל קרא גבי כבוד או"א תיפ"ל דאין עשה דכבוד דחי לל"ת