אור הישר (תנ"ך) מה

שנפסקה להן נימא קושרין אותה, וכן התופר שתי תפירות פריך שם והא לא קיימא. ואוקמינן והוא שקשרן, ומדוע דוקא גבי טומאת נגעי בגדים תתבטל חשיבת הנימא לאריגה מפני הקשירה וצ"ע. מצורע

וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות. ופירש"י חיות פרט לטרפות, והקשה בת' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ח עלה דמהדר תלמודא בחולין י"א ע"א ללמוד דאזלינן בתר רובא מכמה קראי המאוחרים בתורה ולא יליף מהאי קרא המוקדם דממעט מחיות פרט לטרפות ובע"כ דאזלינן בתר רובא דאינן טרפות ע"ש מה שהאריך בזה, ולע"ד בלתי מובן קושיתו. ראשונה דילמא ס"ל לסוגיא דחולין י"א כמ"ד טרפה חיה ולפ"ז לא נוכל למעט מקרא דחיות טרפות כיון דטרפה נמי חיה, ועוד אפשר דס"ל לסוגיא דחולין שם כדרשת התו"כ חיות ולא ם שחוטות וע"ש במפרשים

והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וגו'. ותניא בספרא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אף המנוגע ת"ל ראשו, פי' דזה אתי למשרי תגלחת נזיר מצורע, ואע"ג דאיכא גביה עשה ול"ת דתער לא יעבור על ראשו קדוש יהיה גדל פרע. ואפילו לפ"מ דקיי"ל בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, מ"מ הכא דחי משום קלות דנזירות דאיתא בשאלה, כמבואר ביבמות ד"ה ע"א ע"ש, ולכאורה נזיר שמשון דליתא בשאלה כדאמרינן במכות כ"ב ע"א, אם הוא מצורע אה"נ דאסור בתגלחת, כיון דקלות דשאלה ליתא גביה, א"כ עומד כנגדו לפניו עשה ול"ת דנזירות שמשון, ולפ"ז קשה אמאי לא חשיב האי חילוקא במשנה דנזיר ע"א, בין נזיר עולם לנזיר שמשון בדין תגלחת מצורע, והכא לא שייך לתירוץ התוס' בנזיר שם לענין שאלה ע"ש, דהכא אינם שואלים על נזירותם, אלא דאתינן משום לתא דישנו בשאלה, אבל באמת אכתי שניהם נזירים, ועמש"כ בחידושי לעירובין ד"ל ע"ב וצ"ע כעת

ואם שכב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וגו'. הנה בתו"כ ובנדה ל"ג ע"א ילפינן מדכתיב ותהי נדתה עליו דמה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס, ובשבועות י"ח ע"ב אמרינן אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דלא ניפריש מיד מנלן אמר חזקיה א"ק ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא עליו ע"ש, ובקידושין ס"ח ע"א יליף חזקיה תפיסת קידושין בנדה מדכתיב ותהי נדתה עליו דאפילו בשעת נדתה תהא בה הווייה. והשתא קשה מלבד מה דחזקיה גופיה מבע"ל להאי קרא לדרשתו