אור הישר (תנ"ך) מד

ברקיע, וכ' וז"ל טהור לפי מה שכתוב בתורה ע"ש, וצריך ג"כ פירוש לפירושו, ולכאורה היה מקום לאמר בכוונתו דכיון דספק הוא הוה לן לאוקמי גברא בחזקת טהרה וכקושית הר"ש והתוס' שם, אמנם לפ"ז מאי טעמייהו דכל המטמאים, ובע"כ כדעת ר"ת דבנזקק לטומאה איירי ע"ש, וא"כ א"א לפרש דטהור לפמש"כ בתורה הוא ע"פ חזקת טהרתו

לכן נתתי לבי לדרוש ולתור בכל גרסאות ופירושי הראשונים ז"ל, ואחרי אשר תמכתי יתדותי על דבריהם, באתי לידי החלטה בדרך זה לע"ד בעזהי"ת, וזה יצא ראשונה דעיקר הגרסא כמו שהיא לפנינו במשנה דנגעים ור' יהושע קיהה, וכדהביא הר"ש שם בשם ר"ת דהוא מלשון מקהו קהייתא דיבמות ק"י ע"ב, ופירש"י שם דהוא אסיפת חכמים, ולפי גרסא זו ופי' זה מובן ביאור משנתינו, דלפ"מ דהלכה זו היתה עמומה ובלתי ברורה לחכמים עד דאפילו במתיבתא דרקיע איפלגו בזה כנ"ל, ור' יהושע לטעמיה בב"מ נ"ט ע"ב דאמר לא בשמים היא ואין משגיחין בבת קול, ובכל כה"ג החליט דסמכינן אקרא דכתיב אחרי רבים להטות כדאמר איהו גופיה שם, להכי אסף אסיפת חכמים להכריע ע"פ רוב דעותיהם, ומה מאד מדוייק לפ"ז ביאור הש"ס בכתובות ע"ה ע"ב, דקאמר אהא דר' יהושע קיהה, מאי קיהה, פי' מה היתה החלטת אסיפתו, אמר רבא קיהה וטיהר, וכ' שם התוס' דר"ת גריס רבה מההיא דב"מ שם בעובדא דרבה בר נחמני וכ"כ התוס' בנדה י"ט ע"א, והשתא מובן שפיר פירש"י בב"מ שם במש"כ טהור לפי מה שכתוב בתורה, משום דקשיא לרש"י מאין לקח רבה ההכרעה לאמר טהור שהוא רק דעת יחיד ר' יהושע ובאופן דסתמא דספרא כסתם מתניתין וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, אמנם אחרי דלרבה היתה הקבלה דמאסיפת ר' יהושע הוחלט דטהור, וזהו הפירוש קיהה וטיהר, כדאמר אייהו גופיה בכתובות, ויסודתו של ר' יהושע היה ע"פ הכלל שבתורה אחרי רבים להטות, ולהכי שפיר פירש"י על דברי רבה. טהור לפי מה שכתוב בתורה, והשי"ת יראנו מתורתו נפלאות

או בשתי או בערב. תניא בספרא היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים ר' יהודא אומר אפילו פסיקה אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים, והנה כמו בספרא כמ"כ במשנה דנגעים פי"א מ"ח לא ביארו המפרשים במאי פליגי, ונלע"ד דפליגי בסברא בעלמא, דר"י סבר דסתם חוטי שתי וערב הם שלמים, ובודאי כוונת הכתוב על חוטין כאלו, וממילא ממועטין חוטין קשורין, ורבנן סברי דגם התורה הקפידה אלא שיהיו ראוין לאריגה, וכשהוא מופסק איננו ראוי למלאכתו, משא"כ כשהוא קשור הלא חיבורו מכשירו לאריגה

אכן אכתי איכא למידק לע"ד הלא כל טומאת שתי וערב בנגעי בגדים הוא משום דעומדת לאריגה, וא"כ איך אפשר כלל לאמר דקשירת נימא מופסקת תאבד חשיבת מטרתה, הרי כל דין קושר דחשיב באבות מלאכות דשבת אמרינן שם ע"ד ע"ב דאביי ורבא דאמרי תרווייהו, דהוא משום דאורגי יריעות המשכן