אור הישר (תנ"ך) מב

בהגהות הב"ח וברש"י מכות ט"ז ע"ב אולם לע"ד בלתי מובן איך נוכל לחשוב האי אל תשקצו ללאו שי"ב מלקות הרי לאו שבכללות הוא. וצ' ברמב"ם ספי"ז ממאכלות אסורות ובטושו"ע יו"ד סי' קט"ז ס"ו ובט"ז שם סק"ו וצע"ק

ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. הנה בראשית דפוס סלאוויטא דף נ"ד ע"א מפרש להאי קרא אתא לאסתאבא מסאבין ליה כו', ולכאורה הוא נגד משאחז"ל בע"ז נ"ה ע"א בא לטמא פוחתין לו בא לטהר מסייעין אותו ע"ש הרי דגבי טומאה אין סיוע מלמעלה, אמנם כהאי לישנא דזוה"ק איתא נמי בברייתא דיומא ספ"ג אדם מטמא אותו מעט מטמאין אותו הרבה כו' ע"ש, ומשמע דמשום סוגיא דע"ז הנ"ל פירש"י מטמאין אותו הרבה מניחין אותו ליטמא הרבה כו' ועפ"ז אפשר דגם בזוה"ק תהיה כך הכוונה. ואולי כוונתו דאם מטמא עצמו אז הוא גופיה הניח בזה על נשמתו חותם טומאה, ובדרך זה תתפרש נמי מש"א ביומא שם מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעוה"ז מטמאין אותו לעוה"ב, דוגמת ותהי עונותם על עצמותם. תזריע

דבר אל ב"י לאמר אשה כי תזריע וגו'. בכריתות ד"ז ע"ב תנן וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל, וקאמר עלה בגמרא שפחה מנלן דת"ר בני ישראל אין לי אלא ב"י גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה מאי וכן שפחה סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה. והנה סוגיא זו צריכה ביאור מתחילתה ועד סופה, ראשונה קושית הבאר שבע בחידושיו שם דמעיקרא פריך שפחה מנלן ובתר הכי פריך מאי וכן שפחה פשיטא ואין זה שיטת הגמרא וכ"ת דפריך מאי וכן הואיל דילפינן לה מן אשה דא"כ לא משני כלום ונשאר בצ"ע ע"ש

ועוד איך נוכל למילף שפחה מדכתיב אשה הלא א"כ אפילו נכרית נמי כדהקשו התוס' כעין זה בב"ק פ"ח ע"א דאם עבד כשר לעדות מדכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא א"כ אפילו נכרי נמי ותירצו דאין אחיו הוא ע"ש, אלמא דאי לאו דגלי רחמנא אחיו היה מקום להכשיר עכו"ם לעדות מדכתיב איש א"כ גם הכא דמרבינן שפחה מדכתיב אשה נרבה נמי נכרית, ובע"כ כיון דכתיב בני ישראל ממועטין עכו"ם כדדרשינן בתו"כ, הלא דתיבת אשה תוכיח רק על אשה מבני ישראל וא"כ איך נוכל למילף גיורת שפחה מתיבת אשה

כן בתירוץ הש"ס דקאמר סד"א כי אמרינן כל מצות שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה כו', הלא איך ס"ד לאמר כן הא אשכחן דעבד חייב למול אע"ג דלא שייך באשה, ולענין השחתת זקן אשה אינה מצווה ועבד מוזהר עליה, וע' פני יהושע לגיטין מ"א ע"ב בתוד"ה לא תוהו.