אור הישר (תנ"ך) מא

יין ושכר אל תשת. ופירש"י יין דרך שכרותו, ע' רמב"ן ובת' הרשב"א ח"א סי' שס"ג ובמש"כ בחידושי לכריתות י"ב ע"ב

וזה לכם הטמא. במעילה י"ז ע"א יליף מהכא דדם שרצים טמא, והקשו התוס' במנחות ק"ד ע"א, לפ"מ דאמרינן שם גבי דם נבילות דכשטמאו ב"ה לא טמאו אלא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית א"כ משמע דדם חשיב כבשר ולהכי טמא ולפ"ז ל"ל קרא לדם שרצים שהוא טמא תיפ"ל דחשיב כבשר ע"ש, אמנם לפ"מ שכ' הראב"ד רפ"ה דעדיות בפי' הש"ס דמנחות שם, וז"ל וכיון שהוא קרוש דומה לבשר וגזרו עליו משום כזית נבילה ע"ש, ולפ"ז אין מקום לקושית התוס'. כיון דהתם הוא טמא אלא משום גזירה דרבנן. א"כ משם גופה מוכח דבעלמא דם אינו כבשר, ולהכי איצטריך קרא

כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע. בספרא תניא הולך על גחון זה נחש הולך על ארבע זה עקרב, הנה בחולין ד"ט ע"ב אמרינן דספק מים מגולין אסורין ומסקינן התם משום דחמירא סכנתא מאיסורא, ומשמע דהוא דאורייתא מקרא דוחי בהם דדרשינן ביומא פ"ה ע"ב ולא שימות בהם וזה גם על הספק דפקוח נפש ע"ש, וספק סכנה דנחש ועקרב אלים כ"כ כמבואר בכ"מ וע"ע בע"ז ד"ל ע"א ובברכות ל"ג ע"א ובתוס' שם, ולפ"ז קשה ל"ל קרא לאסור נחשים ועקרבים לאכילה כיון דמצד עצמם הם מסוכנים כ"כ, ול"ד להא דתנן שילהי מכות רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו', דהתם פירש"י על נבילות ושרצים שהזהירה תורה ומשום דבלא"ה נפשו של אדם קצה בהן וע' ב"מ ס"א ע"ב, משא"כ נחשים ועקרבים וכיוצא בהן דכמו מצד עצמם כן מדין התורה היו נמנעים לאוכלם משום סכנה ל"ל קרא לאסרם, זולת אם נימא דכל הסכנה של זיהרא דנחשים ועקרבים הוא דוקא בחייהם ואחרי מיתתם בטל מהם כח המזיק ונבלתם דמיא ככל נבלתם דשקצים ורמשים, כן נפלאתי על היראים בסי' קל"ד דהעתיק דרשת הספרא דהולך על גחון זה נחש כן יתר הדרשות ושייר דרשתם על ארבע זה עקרב וצ"ע

והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני. בברכות ס"פ אלו דברים והתקדישתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כו', וע' בתשובות הרשב"א סי' תק"ז

אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם. בעירובין כ"ח ע"א גבי אכל פוטיתא לוקה ארבע חשיב רש"י מקרא זה לשני לאוין, וע"ש