אור הישר (תנ"ך) מ

ע"א ד"ה אתי וברש"י שם ד"צ ריש ע"ב, אבל התוס' שם כתבו דא"צ להמתין עד הערב וסתרו דבריהם ממש"כ במק"א כנ"ל, ואע"ג דבירושלמי שקלים פ"ו ה"ד ליתא בברייתא תיבת לערב, מ"מ בקרבן עדה שם מפרש דכוונת הברייתא היא ג"כ לערב. וע' בר"ש טהרות פ"א מ"ג

וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אה"מ לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. תניא בספרא בקדש באש תשרף מלמד ששריפתה בקדש אין לי אלא זו בלבד מנין לרבות פסולי קדק"ד ואימורי קדק"ל ת"ל בקדש באש תשרף ע"כ, ואע"ג דבסנהדרין פ"ו ע"א אמרינן סתם ספרא ר' יהודא מ"מ ההיא סתמא ר' שמעון קאמר לה כמבואר בפסחים כ"ד ע"א ושם פ"ב ע"ב

והנה שיטת רש"י בפסחים מ"ט ע"א דהאי בקדש באש תשרף שבא ללמד דבמקום אכילת קדשים שם שריפתן קאי נמי על פסול קדשים קלים, ולהכי פירש"י שם פ"א סוף ע"ב אהא דמי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו כו'. דמשום שכבר נתרחק הרבה לכן לא הטריחוהו לחזור ולשורפו בירושלים, והתוס' מ"ט שם הקשו עליו אי דאורייתא הוא מה לי עבר צופים ומ"ל לא עבר צופים לכן פירשו הם דדרשת בקדש באש תשרף לשרוף במקום אכילתן קאי רק על קדשי קדשים כו' ע"ש

והנה בפסחים פ"ה ע"ב אהא דאמר רב גגין ועליות לא נתקדשו הקשו מהא דרב גופיה קאמר משום ר' חייא כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא ומשני לא דאכלי בארעא ואמרי באיגרא, ועל זה כתב אלי הגאון ר' חיים ברלין ז"ל. בשנת תרס"ה להקשות א"כ איך תנן שם פ"א ע"ב נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו על גגותיהן והא קיי"ל דכל פסולי קדשים שורפין במקום אכילתן ונשאר בצ"ע, והנה לשון המשנה שם הוא שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן אמנם הרמב"ם פי"ט ה"ז מפסוה"מ לא הזכיר לא חצרות ולא גגות אלא ז"ל שורפין אותו בעליו בבתיהן ע"ש. ואפשר דבלשונו זה כיוון לחדש דמקום שריפתו הוא בכל היקף מקום האכילה היינו החצר הבית והגג ביחד, דרשות אחת היא ובאיזה מקום מהן שישרוף מקיים בזה שריפתו במקום אכילתו ולאו דוקא באותן ד' אמות של מקום האכילה. וקצת משמע הכי גם לפי הגרסא בדק"ס בחצרותיהן ועל גגותיהן ע"ש, דלפי גרסא זו קשה שני המקומות לשריפה למה לו. ובע"כ דבאיזה מקום מהן שישרוף מקיים מצות שריפתן במקום אכילתן. ולפ"ז האוקימתא דאכלי בארעא ואמרי באיגרא היו באותו חצר. ונקרא שריפתו במקום אכילתו אע"ג שנשרף על הגג של חצר האכילה, ועמש"כ בחידושי למס' מעשר שני פ"ג מ"ח.