אור הישר (תנ"ך) לט

ממנו, ורב ששת לפי שהיה סומא ולא ראה את רבו כששמע ממנו ההלכה, לא חששו כ"כ ל לשמעתיה כדאמר בירושלמי קידושין פ"א ה"ז ובכ"מ ע"ש, ומה גם מעשה הצריכה ראיית עיניו. בודאי דלא די מה ששמע באזניו כנלע"ד

והשיב את הגזילה אשר גזל. הנה לרבא דס"ל ריש תמורה דכ"מ דארל"ת אעל"מ, אתא האי אשר גזל להורות דבגזילה שינוי קונה, וזהו המקור למתניתין דר"פ הגוזל עצים, ולאביי שם אתא האי אשר גזל לומר דאינו מוסיף חומש על גזל אביו, דשינוי קונה בלא"ה ידעינן לדידיה, לפ"מ דס"ל בכה"ת אי עביד מהני כדאמרינן בתמורה ד"ו ע"א. וע' ב"ק ס"ו ע"א ובמש"כ בחידושי שם, אמנם לבד שתי דרשות אלו מתיבות אשר גזל, נדרשו נמי בב"ק צ"ח ע"ב דאומרין באיסוה"נ הרי שלך לפניך, ושם קי"ב ע"א דגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם, ובירושלמי ב"ק פ"א סוף ה"א דאם מת או נשבר ביד הגזלן אין שמין הנבילה והשברים אלא צריך לשלם להנגזל כאשר גזל, ובמק"א הארכתי בזה, צו

ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ופירש"י אין זו חובה אלא ד"א שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד כו' ע"כ. וכן פירש"י נמי ביומא כ"ג ע"ב יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו כו' ע"ש, ועפ"ז מה מדוייק ל לשון הש"ס בשבת קי"ד ע"א. שדרשו מהאי קרא דהכא שינוי בגדים מן התורה, והביאו הא דתנא דבי ר' ישמעאל לימדך תורה דרך ארץ בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו ע"ש. ולפי הנ"ל הא דקאמר לימדך תורה דרך ארץ. דרך ארץ דוקא, ולמעט מינה חובה, וע' תענית י"א ע"ב רש"י ד"ה במה שימש משה ובמש"כ בחידושי שם

, וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. וז"ל הרמב"ן ז"ל אמר הרב במורה הנבוכים כי טעם בעבור שכל כהן מקריב קרבנו הוא בעצמו ואם יקריב מנחה ויאכלנה הוא בעצמו כאילו לא הקריב דבר כו' ולכך ישרפו את כולה, עמש"כ בזה הח"ס חי"ד סי' ש"א וע"ע מש"כ בחידושי למנחות כ"א ע"ב ולערכין ד"ד ע"א

הכהן המחטא אותה יאכלנה. בתו"כ דרשו פרט לטבו"י ולמחוסר כפורים ולאונן, וכ' הר"ש משאנ"ץ דמחו"כ דאיצטריך למעוטי שהביא כפרתו באותו היום מ"מ צריך לטבול טבילה מדרבנן ולהמתין עד הערב וקודם שיעריב שמשו אינו יכול לאכול בקדשים כו' ע"ש, וכמ"כ האריכו התוס' בזבחים ר"פ טבול יום ובחגיגה כ"א ע"א, וכה"ד הרמב"ם פ"א הי"ב ממחו"כ וכ"כ התוס' בפסחים נ"ט