אור הישר (תנ"ך) ג

בראשית

בראשית. בסוכה מ"ט ע"א תנא דבי ר' ישמעאל אל תיקרי בראשית אלא ברא שית, היינו להוכיח מינה דשיתין מששת ימי בראשית נבראו ע"ש, ולפ"ז יל"ד ס"פ הבונה, בהא דדרשו נוטריקון מן התורה, ותנא דבי ר' ישמעאל דריש התם כרמל כר מלא ע"ש, ולפי דרשתם בסוכה, אמאי נאדו ממקרא דהכא הקודם. דאינהו גופייהו דרשי הכי וצע"ק, וע' מש"כ בחידושי למנחות ס"ו ע"ב

ברא אלקים את השמים ואת הארץ. תיבות אלו הן כמו הקדמה לכל מעשה בראשית של כל העולמות שהם או שמימיים או ארציים או התמזגות משניהם ביחד, והיינו דאמרינן ביומא נ"ד ע"ב עה"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה"א ארץ ושמים תולדות שמים משמים נבראו תולדות הארץ מארץ נבראו כו'

ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים. ודרשו חז"ל זה רוחו של מלך המשיח. הכוונה בזה, דהנה הנהגת העולם מתנהגת על דו-אופנים הטוב והרע, שהם שתים שהן ארבע. שמאלו מסתעפים האמת והשקר, ולפי ראות עיני האדם תקשה איך היה כדאי לברוא עולם ומלואו בשביל רע ושקר המסתובבים רק להשחית בחיי הכלל והפרט, לז"א שזהו אלא לשעה, אבל המכוון הנכון היה גם בתחילת הבריאה על רוחו של מלך המשיח. האמור בישעיה י"א ויצא חוטר מגזע ישי וגו' וגר זאב עם כבש, ושעשע יונק על חור פתן, לא ירעו ולא ישחיתו, היינו שעל ידו יתבערו הרע והשקר ומקומם ינחלו האמת והטוב, ועל זה נאמר מי יתן טהור מטמא לא אחד. וע' רש"י נדה ד"ט ע"א ובזוה"ק פ' פקודי דף רל"ז דפוס סלאוויטא והענין הוא רחב ועמוק עמוק

וייצר ה"א את האדם. בברכות ס"א ובעירובין י"ח דרשו הא דכתיב וייצר בתרין יודין אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי. אבל בב"ר פי"ד דרשו שתי יצירות יצירה מן התחתונים ויצירה מן העליונים כו' אמר הקב"ה אם אני בוראו מן העליונים הוא חי ואינו מת מן התחתונים הוא מת ואינו חי אלא הרני בוראו מאלו ומאלו ואם יחטא ימות ואם לאו יחיה ע"כ, ולכאורה האם רשעים אינם חיים וצדיקים אינם מתים ואם אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אבל עכ"פ