אור הישר (תנ"ך) לז

ויקרא

אדם כי יקריב מכם. ופירש"י אדם למה נאמר מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל, והוא ממד"ר בפרשתנו ע"ש, והנה אם דרשה גמורה היא, היה מקום בזה לתרץ קושית התוס' בחולין ד"ה ע"א ובסוכה ד"ל ע"א, שהקשו איך דרשינן שם מכם ולא כולכם להוציא את המומר. הלא איצטריך האי מכם למעט גזול ע"ש, אמנם לפי הדרשה המובא הכא בפירש"י ניחא, דאפ"ל כוונת הש"ס דגזול אימעוט מתיבת אדם, ומכם להוציא את המומר

אך קשה הלא תיבת אדם מבע"ל בספרא לרבות גרים, וע' בקרבן עדה ובעמודי ירושלים לירושלמי שקלים פ"א ה"ד

וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו. הנה כל תיבה ותיבה שבפסוק זה לדרשה אתי, וכמה הלכתא גבורתא ילפינן מינייהו, ואף סמיכות הפסוקים דלפניו ולאחריו לדרשות והיקישא קאתו. דמסמיכות דלפני ה' לוסמך ילפינן בזבחים קי"ט ע"ב דאין סמיכה בבמה. ומן הסמיכות לפסוק שלאחריו גמרינן בזבחים ל"ב ל"ג היקישא, וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים, ובמגילה ד"כ דמה שחיטה ביום דכתיב ביום זבחכם אף סמיכה כן, ובמנחות צ"ג דבמקום שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה, ומתיבת ידו ממעטינן במנחות שם יד עבדו שלוחו ואשתו, והתם נמי תניא על הראש ולא על הצואר כו', ומתיבת העולה ממעט בספרא עולת העוף, ומדכתיב לו לכפר, יליף רב אשי בזבחים ד"ד ע"ב לו ולא על חבירו היינו למעט שינוי בעלים בזריקה, ומתיבת עליו יליף שם ר"ש, דדוקא נדרים שהם עליו, חייב באחריותם ולאפוקי נדבות, ובתיבת ונרצה שהוא ריצוי הקרבן ועליו הוא מתודה. בזה פליגי ריה"ג ור"ע בתוספתא מנחות פ"י ע"ש, ובספרא הכא סתים כר"ע, וכ"ה סתימת הש"ס בזבחים ד"ה ע"ב וע"ש רש"י ד"ה מאן לימא, וע"ע יומא ל"ו וברש"י ותוס' שם ובלח"מ ספ"ג ממעה"ק

והסיר את מראתו בנוצתה. ותרגם אונקלס ויעדי ית זפקיה וה"נ תניא בתו"כ ובזבחים ס"ה ע"א מוראה זו זפק. ועפ"ז כתב אלי בשנת תרנ"ח הגאון