אור הישר (תנ"ך) לה

מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא כו', לכאורה הוה מצי רבא להמציא לו המקור מהאי קרא דהשי"ת א"ל למשה לירד מגדולתו בשביל ישראל שחטאו והא דפשיט ליה מקרא דעד אנה מאנתם וגו' הוא משום דמוקדם בפ' בשלח

זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך. פירש"י אם לשריפה הם זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים אם להריגה זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה אם לגלות זכור ליעקב כו' אשר נשבעת להם בך לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות אלא בך שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם שנאמר בי נשבעתי נאם ה' כו' ע"כ, והנה עפ"ז בלתי מובן לע"ד משאחז"ל בברכות ד"י ע"ב משה תלה בזנות אחרים שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו כו' ע"ש. הרי דלפירש"י הכא בע"כ הי"ל למשה להזכיר את האבות, דהם מסרו א"ע כל אחד מהם בנסיון אחר, וכדאי להציל את בניהם מעונשין כאלו שכבר קבלו אבותיהם, ועוד עפ"מ דמסיק אשר נשבעת להם בך כדאמר בי נשבעתי, הלא בהכרח דהי"ל למשה להזכיר את האבות דלהם נשבע ומה ענין זה לתולה בזכות אחרים, כן במאי דמסיק באגדה דהתם דחזקיה לא עשה כמשה לתלות באחרים, אלא תלה בזכות עצמו ואמר זכר נא אשר התהלכתי לפניך כו' ע"ש. הלא מי דמי. משה רבינו התפלל על אחרים היינו על ישראל, שפיר הזכיר עבורם זכות אבותיהם, משא"כ חזקיה התפלל על עצמו, בזה יש מקום מה שאמר זכר נא אשר התהלכתי לפניך וצ"ע. ויקהל

ויבאו האנשים על הנשים. וכ' רבותינו בעלי התוס' עה"ת וז"ל, כלומר לשלול מהן תכשיטיהן כדכתיב חח ונזם ואעפ"כ הנשים שמחות וזהירות במלאכת שמים כדכתיב כל הנשים אשר נשא לבן אותנה לפיכך זכו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש לפי שבמעשה העגל לקחו תכשיטיהן בעל כרחן כדמשמע מדכתיב ויתפרקו וגו' ובמעשה המשכן שמחו בנתינה לפיכך נתן להן ר"ח לי"ט ונ"ל דזהו ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ואגב אותו ר"ח משמרות כל ר"ח השנה עכ"ל, הנה עצם ביטול מלאכה לנשים בר"ח, מבואר בירושלמי פסחים פ"ד ה"א ובתענית פ"א ה"ו נשיי דנהיגין דלא למיעבד עובדא יומא דירחא מנהג, ומובא בתוס' חגיגה י"ח ע"א, וטעם המנהג שנובע מן המתנה שניתן להן בזה על שהיו שמחות בנתינת תכשיטיהן למשכן מבואר בפדר"א פמ"ה, ומובא ברש"י מגילה כ"ב ע"ב, וע"ש תוד"ה ושאין ובמש"כ שם עה"ג, אמנם במאי דמסקו מדוע דוקא בר"ח מפני ששמחתן היתה בר"ח ניסן כו', הנה בטור או"ח סי' תי"ז נתן לזה טעם אחר ע"ש, אולם בהגהות לפדר"א שם כ' השייכות של שמחת ר"ח לנשים. שענין ימי