אור הישר (תנ"ך) לא

וחמור ואחד כל בהמה חיה ועוף. והנה הרב המגיד הראה מקור לכל דברי הרמב"ם מס"פ הפרה ע"ש. ובאמת יספיק מקור זה רק לסוף דבריו דאחד שור וחמור כו', אבל ראשית דבריו לקוחים מהירושלמי שבת פ"ה ה"ג, וע' בתוס' ר"פ במה בהמה

אולם יש מקום עיון במקורי הפסוקים המובאים בשני המקומות, דלשון הירושלמי דהוא מצווה על שביתת בהמתו כמוהו שנאמר למען ינוח שורך וחמורך כמוך. וברמב"ם הלשון למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך, והפליאה היותר גדולה. דשני הפסוקים גם יחד כאשר מובאים בשני המקומות אינם מתאימים עם המציאות כמו שהם בתורה, דבפרשתנו לשון הכתוב למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר. ובפ' ואתחנן ה' י"ד לשון הכתוב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, הרי דשניהם אינם לא כלשון הירושלמי ולא כלשון הרמב"ם, וצע"ג

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו הנה בשבת י"ח ע"א דרשינן לרבות שביתת כלים ומסקינן מאן תנא שביתת כלים דאורייתא ב"ש היא ופריך שם גיגית נר וקדירה ושפוד מ"ט שרו ב"ש כו' ע"ש, והנה הנמו"י בב"ק כ"ב כ' וז"ל אשו משום חציו כאילו בידיו הבעירו ואי קשיא לך א"כ היכי שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרה בשבת וכן מאחיזין את האור במדורה והולכת ונגמרת הדלקתה בשבת ולפ"ז הרי הוא כאילו הבעירה הוא בעצמו בשבת כו' כי נעיין במילתא שפיר לא קשיא לן שהרי חיובו משום חציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתחת ידו באותה שעה נעשה הכל כו' וכן הדין לענין שבת דכי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמריה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשיב עכ"ל

ולכאורה הא דמקשה הנמו"י על הדלקת הנר מע"ש אליבא דכו"ע היינו האי דמקשה הש"ס בשבת מהא דנר אליבא דב"ש, ומאידך גיסא לפי תירוצו של הנמו"י אין מקום לקושית הש"ס כלל מהא דנר דהא כל הפעולה נעשתה מע"ש ולהכי שרו ב"ש ולא דמיא כלל לגיגית קדירה ושפוד

אבל באמת לק"מ דקושית הש"ס בשבת מהא דנר אין כוונתם על הנר המהותך מחלב או שעוה עם פתילה ומטעם איסור גמר הבערה בשבת שהתחלתה היתה מע"ש, דבזה ודאי איתא לתירוצו של הנמו"י וליתא לקושיא מעיקרא, רק כוונת הגמרא שם הוא על הכלי שבו מונח השמן והפתילה שזהו נקרא בלשון הש"ס נר כדמוכח במשנה פ' כירה דמ"ד, ושם בברייתא מותר השמן שבנר כו' ר' יהודא אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין, וכן פירש"י שם כ"ב ע"ב נרות לוצש של זהב שנותנין לתוכן שמן ופתילה וכן בכ"מ, ולפ"ז ניחא הא דחשיב שם הש"ס נר בהדי גיגית קדירה ושפוד דכולם כאחד הם כלים. ועל כולם מקשה הש"ס לב"ש דאית להו שביתת כלים דאורייתא אע"ג דלא עבדי מעשה מ"ט שרו ב"ש הני כלים ומשני דמפקר להו אפקורי, וע' בתוס' שם ובב"מ ד"ל ע"ב ד"ה אפקרה.