אור הישר (תנ"ך) ל

המבואר ברש"י הלא משונה לשון הכתוב בנזקי שן ורגל מנזקי קרן, דהתם כתיב כי יגוף שור איש את שור רעהו, משא"כ הכא דכתיב כי יבער הרי דקאי על בעל הבהמה המפעיל את פעולת ההיזק, א"כ מאי נ"מ אם שלח בהמתו או חייתו או אווזיו ותרנגוליו, הלא עכ"פ נזקי שן ורגל זו יצאה מתחת ידו, ואמאי איצטריך לאשמעינן שן דחיה במשנה בפ"ע ומשום דחיה בכלל בהמה וצ"ע

עוד יל"ד טובא אהא דקאמר בב"ק כ"ה ע"ב דתהא שן ורגל חייב ברה"ר מק"ו כו' ע"ש, הרי מה מקום לק"ו זה, הא יתורא דבשדה אחר נדרש לאחד משני אלו, אם למעט רשות המזיק או רה"ר כדאמרינן בב"ק כ"א ע"ב, ולפ"ז או דהק"ו מיותר או שהוא ללא יועיל, דאי גילה רחמנא בשדה אחר להורות דברה"ר פטור, מה יועיל הק"ו לחייב אחרי דהתורה פטריה בפירוש, ולמ"ד דבשדה אחר מוסב למעט רק רשות המזיק, א"כ ברה"ר בלא"ה חייב ול"ל הק"ו לחייבו וצ"ע

אחרי רבים להטות. הנה מהאי קרא ילפינן בחולין י"א ע"א דאזלינן בתר רובא ברובא דאיתא קמן, וברובא דליתא קמן ילפינן מקראי אחריני, ומה"ט נמי אמרינן התם ד"ג ע"ב רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, ועפ"ז פסק המחבר ר"ה שחיטה דמותר ליתן לכתחילה לשחוט למי שאין יודעין בו שהוא מומחה ומותר לאכול משחיטתו שרוב הרגילין לשחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין, והקשה הש"ך שם סק"ד על המחבר מהא דאיהו גופיה פסק בחו"מ סי' ש"ו ס"ז בטבח אומן שקלקל דצריך להביא ראיה שהוא מומחה ולא אמרינן בכה"ג רוב מצויין א"ש מומחין הן ונשאר בקושיא

ולעד"נ בפשוטו עפ"מ דאמרינן בר"פ המוכר פירות כי אזלינן בת"ר באיסורא בממונא לא ופרשב"ם וז"ל לא אזלינן בתר רובא אלא אחר המוחזק כו' ע"ש, ולפ"ז ניחא דבה' שחיטה איירי רק לענין איסור והיתר דשחיטה ובזה שפיר אמרינן רוב מצויין א"ש מומחין הן דבאיסורא אזלינן בתר רובא, אולם בחו"מ איירי כשקלקל השחיטה דאז נוגע לממון חבירו ובממונא לא אזלינן בתר רובא

עוי"ל דהכא הלא מסיק המחבר גופיה בד"א בשאינו לפנינו אז מותר לאכול משחיטתו וסומכים על החזקה אבל אם הוא לפנינו צריך לבדקו אם הוא מומחה ויודע הלכות שחיטה כו' ע"ש, והשתא כיון דאינו לפנינו, אפילו אנו רואין דהשחיטה מקולקלת על מי נביא ראיה להוציא ממנו ממון, משא"כ בטבח אומן שקלקל דחו"מ שם, הרי בודאי איירי שהוא לפנינו אז בודאי דצריך להביא ראיה שהוא מומחה, וע' תשב"ץ ח"א סי' קי"ג ובמש"כ בחידושי לחולין י"ב ע"א ולבכורות רפ"ג ושם ד"כ ע"ב

למען ינוח שורך וחמורך. הרמב"ם רפ"כ מה' שבת כ' וז"ל אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך אחד שור