אור הישר (תנ"ך) כו

דתנן בברכות ד"כ ע"ב דנשים חייבות בברהמ"ז, פריך הש"ס פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל וכתיב בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע כמ"ע שהזמן גרמא דמי קמ"ל, ולכאורה יל"ד טובא מה ענין נתינת הלחם והבשר אל המצוה דברכת המזון. הרי שם דף מ"ט ע"ב קאמר דאם טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפילה מחזירין אותו בברהמ"ז אין מחזירין אותו, ומפרש בגמרא מ"ט תפילה דחובה היא מחזירין אותו ברכת מזונא דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אין מחזירין אותו כו', ולדברי התוס' שם דהכי פירושא אי בעי לא אכיל פת שיחייבנו בברכת המזון כו' ע"ש, וה"נ יוכל לאכול בשר לבד בלא לחם המחייבו בברכת המזון, וא"כ איך מוכח מהאי קרא דנתינת לחם ובשר, לעשות בשביל זה את הברהמ"ז למ"ע שהזמן גרמא

ולחומר הענין אמר בזה חתני הגאון הצדיק מרא דארעא דישראל מרן יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א, דמזה מוכח דהאי קרא דבתת ה' לכם וגו', ניתן ג"כ לקבוע זמן אכילה שתי פעמים בכל יום לבריאות האדם, והוא כעין מ"ע דושמרתם לנפשותיכם בתורת מצוה כללית על האדם, וכיון דרחמנא אחשבינהו לשתי סעודות אלו, ממילא מוטל עלייהו חיובא דברהמ"ז, ולא דמי כלל לטעה בברהמ"ז ולא הזכיר של ר"ח דאין מחזירין אותו מטעם דאי בעי לא אכיל, דהתם איירי ביחיד, דבדידיה נופל לאמר אי בעי לא אכיל או לא יאכל פת שיחייבנו בבהמ"ז, משא"כ הכא דמוסב על כלל ישראל, דלמדה תורה דרך ארץ לחיוב דזמן אכילה וקיום הגוף בבת אחת, וע' יומא ע"ה ע"ב. יתרו

אנכי ה"א. בשבת ס"פ הבונה אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהיבת, ביאור הענין לע"ד הוא, עפ"מ שידוע וגם הנסיון יעיד, שאינו דומה שומע מפי חבירו לקורא דבריו מתוך הכתב, דבשעה שמדבר עמו מאציל עם הדבור מעצמותו, דמקבל דבורו יביט בפניו, וירגיש גם בתכונת נפש של משפיע הדבור, ולא לחנם א"ר זעירא בירושלמי שבת פ"א ה"ב לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא כו' ע"ש. הרי דבשביל שרב ששת היה סומא ולא ראה את רבו בשעה ששמע ממנו הלכה זו, הטיל בשמועתו קצת דופי דאולי לא כיוון בדברי רבו כמי שמקבל הלכה ורואה. ג"כ פני הדובר בו, ומכש"כ אם קורא רק מתוך הכתב, וזהו מה שאחז"ל דתוה"ק אף שהיא בכתב, אבל אינו דומה לכתב של בו"ד, וזהו מה דהליטו בתיבת אנכי ענין נשגב לאמר, דאף לדורות הבאים שלא ראו בעיניהם מתן תורה. מ"מ יש בכתב זה כח להאציל רגש אלקי בקדושתו על הלומדה בטהרה כאילו קבלה מהר סיני, וזמש"א אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהיבת, הכוונה, עצמותי כתבתי ונתתי בתורתי, וכל אחד רואה ומכיר בה לפי כח נשמתו, וכמו שדרשו במכילתא דפרשתינו, קול ה' בכח בכחו של כל אחד ואחד, ובמק"א הארכתי בזה.