אור הישר (תנ"ך) יט

ויחי

אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. הנה לפ"מ דמסקינן בהוריות ד"ו ע"ב דרק לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר ניחא הא דלא ילפינן מהכא ביבמות ס"ב ע"ב דבני בנים הרי הם כבנים כדיליף בפדר"א פל"ו וכדכ' שם בביאור הרד"ל, וע' בתוס' ב"ב ק"ט ע"א ד"ה כיון ושם קט"ו ע"א ד"ה בן הבן

ויעש לאביו אבל שבעת ימים. בתנחומא כאן ובמד"ר ר"פ וילך יליף מהכא אבילות שבעה, אולם במד"ר כאן ובירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה פריך עלה ולמדין מקודם מתן תורה, ובבבלי שם ד"כ ע"א דיליף אבילות שבעה מקרא דוהפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה, הקשו בתוס' אמאי לא יליף מקרא דויעש לאביו וגו' ותירצו דהתם קודם קבורה הוה ע"ש, משמע דלולא זאת הוה ילפינן שפיר אף שהוא קודם מ"ת, וכ"ה בחידושי הרשב"א לברכות ט"ז ע"ב בשם רב האי גאון, דהביא מקרא דגבי יוסף, משום דהתם איירי באנינות ע"ש

אמנם עצם הדבר אי גמרינן מקודם מ"ת, אפשר להעמיס בכוונת הש"ס יומא כ"ח ע"ב. אהא דא"ר ספרא צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי א"ר יוסף אנן מאברהם ניקום ונגמר אמר רבא תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה, וכ' שם עה"ג דבין רב יוסף לרבא הוא אי ילפינן מקודם מ"ת. ואף דלפירש"י ופי' הערוך אין מזה הוכחה דבהא פליגי. אלא דעכ"פ קצת סמיכות יש לזה. ובמק"א הארכתי בזה ואכ"מ

ויבך יוסף בדברם אליו. לכאורה בלתי מובן על מה בכה, ומצאתי בספורנו שכ' וז"ל ויבך יוסף בהזכירם אביו ואת חבתו שלא חשדו ע"ש, וקשה מה סברא היא זו לבכות על מה שלא חשדו, ונלע"ד להיפוך שבכה על מה שאחיו חשדוהו, ואשכחן כזאת במשנה יומא י"ח ע"ב גבי כהן גדול הוא פורש ובוכה, ומפרש שם י"ט ע"ב מפני שחשדוהו צדוקי ע"ש, והשתא ומה התם דשבועה כוללת היא לכל הכהנים גדולים בנוסח זה ואפילו לשמעון הצדיק, ומ"מ בכה מפני החשד, ואפשר משום דכל נחשד אולי נמצא בו איזה זיק של הרהור לעשותו כדאמרינן במו"ק י"ח ע"ב, מכש"כ הכא דבעיניהם ראו שקודם שבא אביהם למצרים העליל עליהם עלילות שוא וציערם עד מאד, ועתה אחרי שמת אביהם הלא יש מקום לחושדו, ואף דבמה שציערם היתה כוונתו לשם שמים להעביר מהם כתם חטאתם של מכירתו, כדביארתי בארוכה בספרי הדרושי לפ' ויגש ע"ש, אבל עכ"פ להם היה מקום לחושדו כפי שמביטים בעיני בשר, ודוקא לפי שהבין שיש להם מקום קצת לחושדו לכן בכה מפני שחשדוהו, ובק"ו מהא דיומא כנ"ל

וביותר יש מקום לאמר דלהכי בכה מפני שהוא בעצמו גרם לזה שיחשדוהו, אחרי העלילות וההתנפלות עליהם קודם שבא אביו עמהם, ובזכרו כל המעשים שעשה עמהם, חשב שמא הפריז על המדה אז, וגרם עג"נ גדולה כזאת להם ולאביהם גם יחד.