אור הישר (תנ"ך) יח

גם בכוונת רש"י בסוטה מ"ט ע"א, שכתב וז"ל בר ברתך אנא ואין עלי לכבדך כבן ע"ש, דגם התם פירושו רק פחות מעט, אולם במכות י"ב ע"א משמע מפירש"י דבן בנו אינו מוזהר בכבוד זקנו כלל, וע' ברמ"א יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד ובמפרשים שם

בניו ובני בניו אתו בנותיו ובנות בניו וגו', במד"ר א"ר יהודא ב"ר אלעאי בנות בנים הרי הן כבנים ובני בנות אינן כבנים. וע' יבמות ס"ב ע"ב ובירושלמי שם פ"ו ה"ו ובפדר"א פל"ו ובביאור הרד"ל שם, אמנם יש להעיר מהא דביומא ס"ו ע"ב אמרינן האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו אביו אבי אמו מישראל ע"ש, הרי דקרי אביו לבני בנותיו ובמק"א הארכתי בזה

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להודות לפניו, ופירש"י ומ"א להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה ע"כ, והוא בב"ר פרשה צ"ה ע"ש, והיינו דאמרינן ביומא כ"ח ע"ב מימיהן של אבותינו לא פירשה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר לך ואספת את זקני ישראל היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וע' ספרי פ' בהעלותך שם, ומהאי קרא גמרינן בקידושין ל"ב ע"ב דאין זקן אלא חכם ע"ש, וחכמתם של הזקנים במצרים ובמדבר, עמדה להם ממה שהכין יעקב אבינו במה ששלח לפניו את יהודה להורות לפניו כנ"ל

ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה וגו' ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה. ופירש"י דברכה ראשונה היתה שאילת שלום כו' וברכה שניה כדרך כל הנפטרים מלפני שרים מברכים אותם ונוטלים רשות ומה ברכה ברכו שיעלה נילוס לרגליו כו' ע"כ. וכ' עליו הרמב"ן ואינו נראה כן שאין מדרך מוסר המלוכה שישאל אדם בשלום המלך וכמו שאמרו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו כו' ע"ש, ולעד"נ לחלק דעבד לרבו ודאי דבלתי מנומס הוא שיתן לו שלום, אבל סתם שר וגדול או זקן נכבד במדינה נותן שלום למלך, וכדאשכחן בגיטין נ"ו ע"א דריב"ז אמר בראשית ההתראות שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא. וכן שם ס"ב ע"א ילפינן מקרא דכופלין שלום למלך

אמנם לפ"מ שהבין הרמב"ן דגם הראשונה היתה ברכה כדרך הזקנים והחסידים הבאים לפני המלכים לברך אותם בעושר ונכסים וכבוד כו' והשניה שיעלה נילוס לרגליו ע"ש. בזה טעמא רבה איכא לשתי ברכות הללו, דהראשונה היא ברכה פרטית לו כמש"כ הרמב"ן, אמנם בתור מלך המגין על כל המדינה, לו יאתה ברכה שניה עבור הכלל, ולהיות ברכה משותפת לכל המדינה שפיר ברכו שיעלה נילוס לרגליו, ועמש"כ בחידושי לגיטין שם.