אור הישר (תנ"ך) טז

ע"א, לפ"ז ניחא תיבת אחותינו ואף אם הוא מלא ביו"ד, דבאמת קאי על כל אחיותיהם ממש

פרה ורבה. הנה ביבמות ס"ה ע"ב יליף רב יוסף דאיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה מדלא קאמר פרו ורבו, והקשו התוס' הלא לאדם הראשון קאמר פרו ורבו ותירצו ההוא ברכה בעלמא ולא למצוה ע"ש, וקשה מאי האי דמקשו התוס' הלא התם דיבר השי"ת לאדם וחוה ביחד להכי אמר להו פרו ורבו כלשון רבים, משא"כ הכא דיבר רק ליעקב משו"ה א"ל בלשון יחיד פרה ורבה, וגם עצם הלימוד דרב יוסף בלתי מובן דמדקאמר פרה ורבה מזה מוכח דאשה אינה מצווה על זה, הלא בדברו ליחיד לא היה יכול לאמר באופן אחר, כן במאי דתירצו דהתם ברכה בעלמא ולא למצוה, קשה מהיכן מוכח הכא יותר דהוה למצוה דילמא גם הכא לברכה, וכדהורה סיפא דקרא גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו וצ"ע כעת. וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, בסנהדרין ק"ו ע"א הביא בזה דכל מקום שנאמר וישב אינו אלא צער, וכמו הכא כן הביאו קראי טובא ע"ש. אמנם כל הכתובים שהביאו שם נולד הצער אחרי מעשה דוישב, ולפ"ז יש לדקדק מקרא דוישב ארון ה' בית עובד אדום ויברך ה' את עובד אדום ש"ב ו' וע' שילהי ברכות, ואפשר לאמר דלא איירי רק בתיבת וישב דכתיבי גבי בני אדם, ועפ"ז לא קשה נמי מקרא דוישב ה' מלך לעולם תהלים כ"ט. אבל אכתי איכא למידק מקראי דויבא המלך דוד וישב לפני ה' ש"ב ז', וישב על כסא מלכים וישמחו כל עם הארץ והעיר שקטה מ"ב י"א, ובועז עלה השער וישב שם רות ד', וישב שלמה על כסא ה' ויצלח וגו', וצ"ע ע כעת

ותשב בפתח עינים. הנה בסוטה ד"י ע"א דרשו שנתנה עינים לדבריה כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני כו' שמא טמאה את אמרה ליה טהורה אני, והקשה הט"ז בה' נדה ר"ס קצ"ב ניהי דטהורה מנדה אבל אכתי צריכה שתשב ז"נ כדין תבעוה לינשא ונתפייסה, ע"ש מה שתירץ הוא ומש"כ בזה שאר אחרונים, אמנם בחוות דעת שם דייק בדברי רבא שאמר תבעוה לינשא דכוונתו דוקא נשואין, משא"כ בזנות אין לה חימוד בזה רק כמו חימוד של כל ביאה כו' ע"ש, ונלע"ד לה"ר לדבריו מהא דתניא בברכות כ"ב ע"א מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה אמרה לו ריקא יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן מיד פירש, ופירש"י פנויה היתה, והסביר הצל"ח שם דאם היתה אשת איש מדוע אמרה מטעם נחיצת הטבילה. דבאמת קיי"ל כר' יהודא בן בתירא דאין ד"ת