אור הישר (תנ"ך) קנו

החיים. בית הקברות שם בית עולם הוא. מפני שהוא בית לכל באי עולם כחכם כטפש כעשיר כעני כו', קטן וגדול שם הוא, אכן מי שידע להכין צדה לדרך לפניו הוא בית החיים הנצחי, ולמי שלא ידע, עבורו הוא בית הקברות, וע' עוד בזוה"ק בראשית דפוס סלאוויטא דף נ"ד ע"א. ד' ב'

ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה, בשבת ד"ל ע"א מפרש, שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה וכשאמר זכור לאברהם יצחק וישראל עבדיך מיד נענה ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו וקשה הרי באותה תפילה מסיק אשר נשבעת להם בך, ואמרינן בברכות ל"ב ע"א דכך אמר משה לפני הקב"ה אלמלי נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה ועכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים ופירש"י אשר נשבעת להם בך שנאמר בעקידת יצחק בי נשבעתי ע"ש, ולפ"ז. אין בזה היתרון במה שכבר מתו. רק מפני שלהם נשבע, ובע"כ היה למשה אז להזכירם ואף אם היו חיים עדנה, או אם השי"ת היה נשבע כזאת למשה, הי"ל ג"כ להזכיר שבועה זו בשעה זעומה כזאת בתפילתו ואולי אגדות חלוקות הן, וצ"ע יוד ג'

וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא. ביאור דבריו דבמה שלבו חסר לזה היה לפניו עצה נכונה לדרוש ממי שילמדנו וינחנו באורח מישור, אכן החסרון הוא גם בזה שאומר לכל סכל הוא, היינו כל מי שיחפוץ ללמדו מטיל הוא דופי בחכמת מלמדו. ועל כל אחד יאמר סכל הוא ואיך אלמוד מאיש כזה הלא אנכי חכם יותר ממנו, וזהו מפני שגם בזה חסר לבו להכיר אלו שני הדברים, סכלות עצמו וחכמת רעהו. י"ב י"ב

ולהג הרבה יגיעת בשר בעירובין כ"א ע"ב מפרש רבא כל ההוגה בד"ת טועם טעם בשר ע"ש, ועפ"ז מובן בב"ק ע"ב ע"א בהא דר"נ הדר משמעתיה והתנצל לפני רבא על שלא עלה בדעתיה אתמול לכוון להלכה. משום דלא אכל בישרא דתורא ופירש"י לא דקדקתי טעמו של דבר, דלכאורה בלתי מובן הדמיון של דקדוק טעם בהלכה לאכילת בשר. אכן לפ"מ דרבא גופיה הבין בהאי קרא דכל ההוגה בד"ת טועם טעם בשר, לפניו היתה זאת מליצה נכונה.