אור הישר (תנ"ך) קנד

על דורדיא בגלותו ואפילו רק בפרנסת מנוחה ומכש"כ בעשירות, המה לא יזיזו ממקומם אפילו לשוב אל ארץ אבותנו שהובטחה לנו מהשי"ת ע"י נביאנו שבה נשוב אל המנוחה והנחלה

ואף גם זאת ניבא בזה שאחרי גלותם מא"י ובאיזה אופן שתהיה והיא כבר ישבה בגוים לא מצאה מנוח, כי לבד מה שהגוים לא הכירום לאזרחים, גם היא מצד עצמה לא מצאה מנוח בכל ארצות הגלות כאילו הרגישה בקרב לבבה פנימה שאין זו מקומה הנכון, והיא תלויה באויר ארץ העמים כאותיות פורחות ועדיין מיועדות לצאת גם מגלות זה עד שסוף סוף ישוב לארץ אבותיו, ובמה שלא ימצא עצמו בגבול אחד רק בין המצרים גופן בגלות ונשמתו בארץ ישראל בזה גופה ישיגוה רודפיה לרדוף אחריה בכל מקום שהוא כמובן לכל היורד לעומק הרעיון

אולם במה שלא מצאה מנוח גילו לנו במדרש רבה אהאי קרא שבזה נמצא כוס של תנחומין, באמרם היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח הא אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך דגם שם היתה כוונת הכתוב לכוס ישועות דהעדר המנוחה בארצות הגוים תהיה סבה נכונה לשוב לארץ אבותנו בב"א, והאריכות בזה אך למותר דזהו רגש פנימי בלב כל בר דעת. א' ט"ו

סלה כל אבירי ה' בקרבי. בסנהדרין ק"ד ע"ב דרשו כאדם האומר לחבירו נפסלה מטבע זו, וצריך להבין דוגמת המשל אל הנמשל, ונראה לבאר בדרך זה דהנה אם יביא מטבע שפסלתו מלכות לאוצר הממשלה להחליפה הלא לא יקחו ממנו מפני שנאבד ערכה, והלה טוען הלא היא ממש חדשה בלי שום חסרון אות או תג. אמנם אין זה מפני החסרון שבמטבע, רק מפני שמונח עליה חותם של פסלות, והנה מה שאמר הנביא כל אבירי ה' הלא כוונתו על אבירי הרוח בתורה ויראת ה', הבלתי נופל לאמר עליהם שמציאת חכמה תורתם תתבטל כדאמר ר"ש בן יוחאי בשבת קל"ח ע"ב ח"ו שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. ואיך יתכן לאמר על אבירי רוח כאלו שיהיו נרמסים הלא בהכרח חכמתם בחוץ תרונה. ועל זה הסבירו חז"ל אמנם כן בעצם חכמי התורה אין חסרון רק יהיו נרמסים דוגמת מטבע שנפסלה, שג"כ אין חסרון בעצם המטבע אלא שפסלתה מדינה ולכן אבדה ערך כסף העובר לסוחר, כן הדבר הזה התלמידי חכמים הם בעצם תקפם בנוגע לממשלת התורה, רק כלל התבל הניח עליהם חותם פסלות, ובדרך זה נרמסו כל אבירי ה' בקרבי, השי"ת ירים קרנם בכבוד ויקוים בנו ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה בב"א.