אור הישר (תנ"ך) קנג

דסכנין בשם ר' לוי לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם הה"ד אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו', וע' בתשובות הרשב"א ח"א סי' תקפ"א ג' ח'

והנה אשה שוכבת מרגלותיו. הט"ז בה' נדה ר"ס קצ"ב הקשה נהי שטבלה קודם אבל אכתי צריכה שבעה נקיים כדין תבעוה לינשא ונתפייסה וע"ש מה שתירץ, ובתפארת ישראל על ה' נדה מהגאון בעל כו"פ שם תמה הלא לא מצינו שבועז בעלה אז, וזו היא תוקפו של בועז ע"ש, ולכאורה נראה דאין כוונת הט"ז להקשות על בועז רק על רות שסברה שיבעלנה, איך לא חששא על ז' נקיים של תבעוה להנשא ונתפייסה, וע"ש בדגול מרבבה ובשאר אחרונים מש"כ בזה.. והנה בחוות דעת שם יצא לידון בעצם דברי רבא מש"א תבעוה לינשא, דנשואין דוקא קאמר. ולאפוקי זנות דביאה זו הויא ככל ביאה דלא שייך בה חימוד כמו בחימוד של נשואין ע"ש. והכא באמת היתה חימוד של, נשואין. אמנם לפ"מ דעצם דבריו הוה דין מחודש. נלע"ד להביא לזה ראיה מהא דתניא בברכות כ"ב ע"א מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה אמרה לו ריקא יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן מיד פירש, ופירש"י פנויה היתה. והסביר הצל"ח שם דאם היתה אשת איש מדוע אמרה מטעם נחיצת הטבילה, דבאמת קיי"ל כר' יהודא בן בתירא דאין ד"ת מקבלין טומאה. טפי היה לה לאמר שימנע מפני עבירה דא"א ע"ש. וה"נ אם איתא דעל תביעת זנות ג"כ צריכה לישב שבעה נקיים כמו על תביעת נשואין, טפי היה לה לאמר שצריכה עדיין לישב שבעה נקיים, זולת אם נימא דאשה זו היתה בחזקת מסולקת דמים, או שהיתה קודם תקנת חז"ל דתבעוה לינשא צריכה שתשב ז"נ. איכה א' ג'

גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רודפיה השיגוה בין המצרים. הנה כל הכתוב לא נאמר על זמן החורבן בראשית גלותם. כי מה שייך אז לעוני ורוב עבודה הלא אז כולם כאחד כעני כעשיר הגלו ממקומם, ומכש"כ שאינו נופל אז לאמר היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אלא האי קרא בנבואה נאמר על הגלות הארוך העתיד שראה כבאספקלריא המאירה, ומה מאד הראה לנו הנסיון של אלפים שנות גלותנו שכמו בעיניו ראה ויוכח אמת שגלות הפרט הוא מעוני או מרוב עבודה שיטרידוהו, אבל מי שיושב כחמרא