אור הישר (תנ"ך) קנב

ע ע"ש, ולפ"ז אינם זוכים הגרים רק לעוה"ב, להכי שפיר ברך אותה שתזכה לשתי שלחנות בזה ובבא כתרגומו, אמנם אחרי שתזכה לעוה"ב יותר משאר גרים, אפשר דבשביל זה תנוכה שכרה מעט מעלמא דאתי, לכן מסיק בזה ותהי משכורתך שלמה. שלא ינוכה ג"כ שכרה בבא, חליפי הטוב שתשיג בעוה"ז

ועפ"ז צ"ל דר' אבהו ביבמות שם. קאי על כל התנאים בברייתא דהתם שהחליטו דגרים בזה"ז מעונין כו', הלא לכאורה מנא להו להחליט הכי על כל המקומות והדורות דהם בעוני ויסורים. והא דלא ראינו אותם בהצלחה לאו ראיה היא. ולהכי קאמר מאי קראה. והביא מהך דהכא, דלכאורה גם עצם הברכה היא למותר, דודאי ישלם השי"ת שכר הגרים. ולא עוד אלא שכפל הברכה והוסיף עוד משכורתך שלמה, ובע"כ שלא תהיה ככל הגרים בעוני ודוחק, ושלא יפחתו ג"כ משכרה בעוה"ב, בשביל הטוב בעוה"ז, הרי בהדיא מקרא, דסתם גרים הם מעונין כו'. כן היה נלע"ד לולא פירש"י שם. ב' י"ד

ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר. במד"ר הלשון ויצבט לה קלי קליל זעיר בשתי אצבעותיו, והנה שם האריכו בתר הכי כמה אמוראי כמבואר להלן, ונלע"ד לע"ד לפרשם בדרך זה. דבשלמא אם היו מפרשים האי קלי שבלים קלוים באש כמו קלי וכרמל, אז הלא היה אפשר לאמר דמזה נתן הרבה, ועפ"ז יתכן סוף הפסוק ותאכל ותשבע ותותר, משא"כ לפי פירושם זה דהאי קלי הוא מעט בשתי אצבעותיו איך מתאים עם סיפא דקרא ותאכל ותשבע ותותר. לכן הוכרח ר' יצחק שם לפרש דאת שמע מינה תרתי או ברכה שרתה באצבעותיו של אותו צדיק או ברכה שרתה במעיה של אותה צדיקת. אמנם לפי שהברכה הוא ענין נסיי שבמעט כזה שלטה ברכה מרובה כזאת והוא עכ"פ נתן רק מתנה מועטת, להכי מסיק המדרש נראין הדברים שהברכה שרתה במעיה של אותה הצדיקת פי' דלפי נתינתו לא זכה שהנס יהיה עשוי מצדו ובע"כ שהוא מצדה, אבל אכתי קשה מדוע צריך הכתוב לפרסמו שנתן בעין רעה כזו, על זה בא המדרש להורות שכל הפעולות שאדם עושה נרשמות, והיינו דא"ר יצחק בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה מוליכו אצל אביו ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו הנה הוא יוצא לקראתיך בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו ואילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלות פטומות היה מאכילה פי' והשתא שפיר ניחא מה שהכתוב מפרסמו, לא למען בועז אלא בשביל דורות הבאים כדי שידעו בשעת עשיית המצוה לעשות בעין יפה משום שהמצוה אינה נאבדת אלא נשארת חקוקה. ואם מתחילתה היא עגומה נשארת כן רשומה לעד לעולם, ואכתי תקשה התינח פעולות הראשונים שהיו נכתבות ע"י הנביאים ומה ענין זה לדורות אלו, על זה מסיק ר' כהן ור' יהושע