אור הישר (תנ"ך) קמט

ג', חזקת הגוף ועשויה להשתנות כמו חזקת בתולה ומקוה שנמדד ונמצא חסר ע"ש מה שהארכתי בזה, ובתר הני כללי חזינן דהאי חזקה דקאמר ר' יוסי ויליף מקראי דהכא אין לה דוגמא לכל הני דאמור רבנן, ואינה דומה נמי להא דסוקלין ושורפין על החזקות דקידושין ד"פ לפ"מ דאמר התם ס"ט. דהכא ריע חזקייהו נגד כהנים אחרים, ולשיטת ר"ת בכתובות כ"ד ע"ב ריע חזקייהו שהיו מיחסים אותם אחרי בני ברזילי שהיו ישראל ע"ש, וע"פ כל הנ"ל היא מין חזקה דחדית לה ר' יוסי רק מקראי דהכא, ומהאי טעמא גופה איצטריך ליה לאשמעינן דאפ"ה גם היא גדולה משום דשם חזקה עלה. יוד ח'

וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה, בירושלמי פאה פ"ה ה"א ובשקלים פ"א ה"ב יליף מהאי קרא דהפקר ב"ד הפקר, וכן פירש"י בסנהדרין ד"ה ע"א, ובמו"ק ט"ז ע"א כ' עוד דבכל דוכתי נפקא לן הפקר ב"ד מהאי קרא. וכן הרמב"ם בפכ"ד ה"ו מה' סנהדרין נקט פסוק זה למקור הדין דהפקר ב"ד הפקר ע"ש, ואע"ג דבבבלי גיטין ל"ו ויבמות פ"ט היא רק דעת ר' יצחק בילפותא זו, אבל ר' אלעזר יליף מאלה הנחלות וכן נקט הרשב"ם בב"ב קע"א ע"א ובחידושי הרשב"א לגיטין וביש"ש ליבמות כתבו דר"א עדיפא, משום דמר' יצחק לא הוה ידעינן אלא דיש כח ביד הב"ד להפקיר, משא"כ מאלה הנחלות שמעינן דגם להחליט ביד אחרים יכולים. מ"מ הלא חזינן דבירושלמי וברש"י ורמב"ם נקטו עיקר הילפותא מהך דהכא כנ"ל

ואין להקשות הלא כתוב זה מורה רק היכא דמתפקר בבי דינא כהא דכל אשר לא יבא בעצת השרים והזקנים וכדמשמע נמי סוגיא דמו"ק ט"ז ע"א די"ל דכל היכא דאתינן להפקר ב"ד. הלא לא יפקירו ב"ד ממון ישראל לחנם אלא להעמיד הדין או הדת על תילו, כעין דאמרינן בגיטין שם דהלל תיקן פרוזבול מפני שנמנעו העם מלהלוות כו', וכן באפקעינהו. רבנן לקידושין מיניה דרש"י פי' ביבמות ד"צ ובכ"מ דהכסף הוא הפקר ב"ד. וכמ"כ גם במו"ק שם דפקר בבי דינא הוא ג"כ התכלית להעמיד על הדת והדין. ומשו"ה אין לחלק בזה. נחמיה ג' ח'

על ידו החזיק וגו'. הנה ביומא ל"א ע"ב פירש"י דמקרא זה הוא בספר עזרא, וכה"ג אהא דכתיב לקמן סי' ח' צאו ההר והביאו עלי זית פירש"י נמי בסוכה י"ב ע"א דפסוק הוא בספר עזרא וע"ש בגליון הש"ס.