אור הישר (תנ"ך) קמח

ומלאכי כדפירש"י בד"ה הקודם, ולפ"ז אפשר שדוקא מזלם שהוא במעלת הנביאים גרמה להם לראות אבל לא סתם אדם, וי"ל דהוא עפ"מ דרבינא מסיק במגילה ד"ג ע"א ש"מ האי מאן דמיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי ע"ש. הרי בהדיא דחז"ל הבינו מסוגיא דהתם, דראיית המזל הוא בכל אדם ולאו דוקא בנביאים, וכמו הכא כן במגילה שם פירש"י מזלייהו שר של כל אדם למעלה ע"ש, ואע"ג דתיבת מזלייהו שם קאי על חגי זכריה ומלאכי, אבל רש"י הורה בזה ע"פ דברי רבינא כנ"ל. וכן פירש"י נמי בשבת נ"ג ע"ב אדם דאית ליה מזלא מלאך שלו ומליץ עליו, ומה"ט ג"כ פירש"י בב"ק ד"ב ע"ב בלשון אחרון דמשום דאדם אית ליה מזלא אינו נוח להמיתו ע"ש, עכ"פ מוכח דענין מזל זה הוא בכל אדם ולאו דוקא במעלות הנביאים כדהכא. עזרא ב' ס"ב

אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ולתומים, והנה בברייתא דקידושין ס"ט ע"ב הוכיח ר' יוסי מהני קראי דגדולה חזקה מדאסר להו לאכול רק מקדש קדשים אבל מתרומה לא אסרום משום חזקתם מקודם לאכול בקדשי הגבול ע"ש, ולכאורה בחולין ד"י ע"ב דקאמר מנלן דאוקי מילתא אחזקיה אמאי לא פשטו ממעשה רב דנחמיה שהניחם על חזקתם כדאמר ר' יוסי. וכן למה יליף ר' יוסי מהכא ולא מתורת משה דויצא הכהן מן הבית כו' כדיליף בחולין שם, ועוד מאי לשון גדולה חזקה דקאמר ר"י הלא לפ"מ דמסקינן בחולין דחזקה דאורייתא בודאי דגדולה היא ככל הדברים דמקורן מדאורייתא, וכמ"כ צריכינן למידק בלשון הגמרא דחולין דאמר מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה ע"ש, הלא אתו בחקירה זו למילף חזקה דאורייתא ומאי לשון דאמור רבנן. ובע"כ דאתו בלשונם להורות דוקא על מיני חזקה דאשכחן בש"ס, והינו דאמור רבנן ולאפוקי הני שיצאו מגדרים אלו ור' יוסי דאמר גדולה חזקה כוונתו על חזקה דלא נמצאת דוגמתה בש"ס ודוקא משום דאינה מדאורייתא ולא אשכחינן בדרבנן אפ"ה אם רק שם חזקה עלה מחזקינן לה כדבר גדול ואסמכה אקרא דהכא

דהנה כבר הארכתי בחידושי לחולין שם מפי סופרים וספרים דתלתא מיני חזקה אינון, א'. חזקה הבאה מכח הטבע, כמו עד תלתין יומין מוקים אינש אנפשיה טפי לא, וכן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו, ב', חזקה דאתיא מכח רובא כמו שנשחטה בחזקת היתר עומדת דחזקתה לא נתבררה בשעתה ולא נולדה אלא מכח רובא דרוב בהמות כשרות הן ורוב מצוין א"ש מומחין ומוחזקין הן,