אור הישר (תנ"ך) קמז

מבפנים, הלא לא ידע שמה אם הוא קשור בשלשלת ומתיירא לבא פנימה, ובזה הוא מונע חסד מתוך ביתו, כנלע"ד. יוד

עור ובשר תלבישני. פי' האדם העיקרי הוא הנשמה והגוף הוא אל הנשמה כמו לבוש, הלובש לזמן מוגבל ופושט וחוזר ולובש לעת התחייה בב"א, וע' זוה"ק בראשית דפוס סלאוויטא דף כ' ע"ב. י"א י"ב

ואיש נבוב ילבב. בב"ב י"ב ע"ב סמכו אהאי קרא דקודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות ולאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד ע"ש, ועפ"ז מובן בב"ק ע"ב ע"א בהא דר"נ הדר משמעתיה והתנצל על שלא עלה על לבו אתמול לכוון להלכה, וקאמר דלא אכלי בישרא דתורא, וכ' התוס' בתענית היה ע"ש, פי' וקודם שיאכל וישתה יש לו שתי לבבות, וע' ב"מ ק"ז ע"ב ובמש"כ בחידושי לב"ק שם. דניאל ו' כ"ה

ואמר מלכא והיתיו גובריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו אינון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שליטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדיקו. הנה אפ"ל דלא רק בתורת נקמה השליכו אותם על שהלשינו על דניאל. אלא לראות אולי באמת אינם רעבים האריות ולהכי לא אכלו את דניאל, וכטענת האי צדוקי במעשה דר' תנחום בסנהדרין ל"ט ע"א, או בעובדא דחמרא דרב ספרא בב"ק קט"ז ע"א, וכן פירש"י נמי בברכות ל"ג ע"א וביבמות קכ"א ע"ב גבי נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת ע"ש, אולם אחרי שהשליכו את המלשינים ובניהם ונשותיהם וטרם שהגיעו לתחתית הבור משלו בהם האריות וכל עצמותיהם הריקו, הרי שהיו רעבים כ"כ, אז נתגלה תוקף הנס של דניאל, דאל"ה היה להם עוד אמתלא לאמר דלא אכלו לדניאל מפני שלא היו רעבים, וצריך להרעיב את האריות קודם ולהשליכו אצלם שנית. יוד ז'

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. ופירש"י אמרו רז"ל אע"פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת עכ"ל, ולכאורה מדוע כ' רש"י אע"פ שאדם אינו רואה כו'. הלא הכא איירי בחגי זכריה