אור הישר (תנ"ך) קמו

איוב ב' ו'

ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור. ופירש"י שמור שלא תצא מכאן אמרו חכמים קשה היה צערו של שטן יותר משל איוב כאומר לחבירו שבור חבית ושמור יינה ע"כ, נראה דבמקום כאומר לחבירו צ"ל לעבדו שהוא כלשון הש"ס בב"ב ט"ז ע"א

והנה במד"ר ס"פ וירא ובפ' בשלח פכ"א סי' ז' אמרו חז"ל שהשטן בא לקטרג על יצי"מ וקריעת י"ס והטרידו הקב"ה במעשה איוב, והתוס' בשבת פ"ט ע"א כתבו נמי בשם המדרש דהשטן חפץ לקטרג בשעת מתן תורה והטרידו הקב"ה, ובלתי מבואר שם במה הטרידו ע"ש, אולם לפי המבואר הכא מובן כדאמרו דצערו של שטן היה קשה משל איוב שהיה מצווה לפגוע בו במדה מרובה כזאת ובכ"ז לשמרו שלא תצא נפשו, ועפ"ז נוכל לאמר שטרדה אחת הספיקה לפניו במעשה איוב לשלשה הדברים ביחד. לפ"מ שפירש"י בפ' וארא ז' כ"ה דכל מכה יחד עם ההתראה היתה משמשת חדש ימים והוא מהמד"ר שם, נמצא דעשר מכות שמשו עשרה חדשים, ומאמצע ניסן עד מ"ת עברו עוד כשני חדשים, ומשפט איוב היה י"ב חדש כדתנן בעדיות ספ"ב, הרי דטרדת השטן של איוב היתה מספקת ליצי"מ וקריעת י"ס ומ"ת ביחד, אולם לפ"ד המדרש בחשבון זמן המכות לא יתאימו קצת עם הא דתנן בעדיות שם משפט המצריים שנים עשר חדש, ולאמר דדרשות חלוקות הן ג"כ קשה אמאי שביק רש"י לסתם משנה ונקיט לדעת המדרש וצ"ע. ו' י"ד

למס מרעהו חסד. הנה בשבת ס"ג ע"א ארשב"ל כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר למס מרעהו חסד כו', לכאורה צריך להבין מה חידש רשב"ל ומדוע צריך להסמיך אקרא דדברי קבלה, הלא ברייתא ערוכה היא בב"ק ט"ו ע"ב ובס"פ אלו נערות דתניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ת"ל לא תשים דמים בביתך, ואפ"ל דהתם בע"כ כשאינו קשור בשלשלת. דאל"ה משנה שלימה היא בב"ק ע"ט ע"ב דמותר, בלא שום חילוק בין טוב לרע, וה"נ תני רב יוסף בב"מ ע"א ע"א ארמלתא לא תרבי כלבא, וכ' התוס' שם דהוא משום לזות שפתים. והוכיח מזה בהגהות מיימונית פי"א ה"ד מה' רוצח דלאינש אחרינא שרי ע"ש. ועפ"ז שפיר חידש רשב"ל דהכא לא לא יועיל מה שהוא קשור בשלשלת, מפני שהעני עומד בחוץ ושומע שכלב נובח