אור הישר (תנ"ך) קמה

אשר דברו לשאול מר' אבהו באופן שלא יבטלום בלבו, על שהרהיבו להתעטר בעטרה שאינה הולמתם, ואמרו בדרך מליצה הצפיננו היכן ר' אלעאי צפון, ואז ממה נפשך לא יכשלו בלשונם, דאם ר' אבהו ירגיש דמוכשרים למעלה כזו אז יבאר הבנתם במה שאמרו הצפיננו מלשון צפון וטמון שהם ירצו להתרומם על אותם המדרגה ללמוד בזה שהוא צפון, אמנם אם עדיין הם רחוקים מהשגה עילאית כזו, ג"כ לא יתבטלו בעיניו, דהא יכול נמי לבאר תיבת הצפיננו כדפירש"י מלשון צופיה הליכות ביתה, שהיא ג"כ הבטה מנגד היכן ר' אלעאי צפון אף שישארו בריחוק מקום מבוא בגבול השכלתו, ובאופן זה הלא אינם מרהיבים עוז בנפשם להיות נצפנים היכן הוא צפון, ור' אבהו בחכמתו שהרגיש בלשונם דשאלתם היא דו-צדדית, ובידעו ג"כ שלא יוכלו להשיגה, וא"כ אין נ"מ נצמח להם מידיעתם זו הפרטית וא"צ רק לדחותם. לכן השיב גם הוא בלשון חכמה במה שהוא עוסק עלץ בנערה אהרונית אחרונית כו' דזהו נמי לשון נופל על ל לשון, והשומעים נחלקו בתשובתו באין פשר דבר, אמרי ליה אשה היתה כוונתו, אמרי לה מסכת ע"ש

ושם באגדה הסמוכה אמרו ליה לד' אלעאי הצפיננו היכן ר' אבהו צפון אמר להו נתייעץ במכתיר והנגיב למפיבשת ופירש"י והנגיב והדרים כו' למפיבשת לפני זקני דרום כו' ע"ש, והנה ר' אבהו לבד מה שהיה עסוק בישיבתו הי' ג"כ קרוב למלכות כדאמרינן בכתובות י"ז ע"א ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר, וע"פ הנ"ל י"ל דהוא נמי מן הדברים דמשתעו בלשון חכמה אדות ר' אבהו, ושאלו מר' אלעאי לידע במה הוא עסוק. והשיב ג"כ בלשון חכמה נתייעץ במכתיר והנגיב למפיבשת, כוונתו דשני כחות באדם אחד קמבעיא ליה. דמצד אחד נתייעץ במכתיר הוא המלך המכתיר את שרי המלוכה, ומצד שני הנגיב למפיבשת כפירש"י הדרים לפני זקני דרום ע"ש, פי' דהרוצה שיחכים ידרים, ולפ"מ שהם שאלו בלשון צפון השיבם הוא בלשון דרום, ועכ"פ עקבותיו לא נודעו.