אור הישר (תנ"ך) קמד

הרמב"ם גם דברי קבלה דברי סופרים קרי להו כדהאריך בזה בתשובותיו סי' קמ"א ובפירושו לכלים פי"ז מי"ב ובסה"מ שרש שני וע' ברמב"ם פ"ה ה"ג מה' שחיטה והארכתי בזה בחידושי לזבחים ק"י ע"ב, וע"ע בתוס' ישנים ליומא דף פ"ב ע"א ובתרומת הדשן סי' צ"ד ובמג"א סי' שמ"ג ובביאורי הגר"א שם ובגליון הש"ס להגרע"א לסוכה ד"ב ע"ב ובמש"כ בחידושי שם. כ"ז ו'

נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא. הנה חז"ל בתענית ד"כ ע"א ובסנהדרין ק"ה ע"ב הלבישו מליצה זו על קללת אחיה השילוני וברכת בלעם הרשע ע"ש, אולם עפ"ז תתפרש לע"ד מליצת הש"ס ביומא ד"ט ע"ב, דאמרינן טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. דהמהרש"א נתקשה שם על המשל של צפורן וכרס ע"ש, אכן שני דברים אלו הם הפכיים מתכונתם, דהצפורן יש בו כדי להזיק, ובהחיות הטורפות יש בצפורניהם ג"כ ארס הממית, כדהאריכו חז"ל בזה בחולין נ"ב נ"ג בסוגיא דדרוסה, ולהיפך בכרס אין בו שום דבר המזיק לזולתו, והנה לפ"מ דביומא שם איירי בענין שנאת חנם. ובבני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם, והשתא לפ"מ שהחליט החכם מכל אדם, דפצעי אוהב הם יותר יקרים ונאמנים אצל הבר דעת מנשיקות השונא לפ"ז שפיר נשתמש ר' יוחנן שם במליצה זו, ללמד זכות על דורות הראשונים נגד הדורות האחרונים, ואמר, טובה צפורנן של הראשונים. שמבחוץ היו נראים כמזיקים בצפרניהם. מכריסן של אחרונים, הם הנוחים מאד לחבריהם, ומבחוץ נראים שאין בהם שום היזק, וכה"ג מצינו בערכין ט"ז ע"ב דא"ר יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל וכש"כ שהוסיף בי אהבה כו', הרי דמה שהיה נראה לבלתי בר דעת שהנני מזיק לו, הבין ר"ע בשכלו הזך דהיזק זה הוא לטובתו ומה שהיה נחשב לזולתו תחיבת צפורן של היזק, חשב הוא לרפאות תעלה להסיר ממנו איזה מגרעת. עד שבשביל זה הוסיף בי אהבה כנ"ל. ל"א כ"ז

צופיה הליכות ביתה. הנה רש"י בעירובין נ"ג ע"ב הביא פסוק זה על לשון חכמה דאישתעו רבנן, וזהו לשון הש"ס אמרו ליה רבנן לר' אבהו הצפיננו היכן ר' אלעאי צפון אמר להן עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו אמרי לה אשה ואמרי לה מסכת, ונראה דלפ"מ דכל סוגיא דהתם איירי בלשון נופל על לשון דמשתמעין לתרין אנפין, לכן הביאו גם מאמר זה דמשתמע לתרי אפי, דהתלמידים שאלו מר' אבהו על ר' אלעאי היכן הוא צפון, וכוונתם על ספוני טמוני רעיונותיו הגדולים ומחשבותיו הנשגבות, אמנם בעת שאלתם היו כמסתפקים אם בלתי מרום ונשגב מהשגתם וא"כ מה תועלת משאלתם, לכן הטיבו