אור הישר (תנ"ך) קלט

ולכן נלע"ד דאף שיש בהאי קרא מצוה, אולם שאני מצוה זו מכל המצות, דאם נשבע לעשות מצוה, התינח אם עושה המצוה אח"כ בשלימות כדת של תורה כמו שעשה דוד, אז כל אחד יוכל לקבל שכר על המצוה ושכר על השבועה ג"כ, משא"כ אם נשבע לקיים את המצוה ואח"כ כשעשאה בפועל ובמעשה, היתה פגומה ברב או במעט הרי יש בשבועה שלפניה משום לתא דשבועת שוא דכתיב ביה כי לא ינקה, ולפ"ז הסכנה הכרוכה בשבועה זו מגרע כחה מן הכלל, דלדידהו ההפסד קרוב יותר מן השכר, ולא ניתנה מצות שבועה לקיים את המצוה אלא לדוד ולכל כיוצא בו, היודעים איך לקיים אח"כ המצוה בשלימות לכל פרטיה ודקדוקיה. לאנשים כאלו היא מצוה, ולשאר אנשים היא רק היתר, אם היחיד מרגיש בעצמו שזריזות זו תביאנו לקיום המצוה בשלימותה. ם

וכ"ז דקדקתי מדברי המד"ר ותנחומא ר"פ מטות ובתנחומא ויקרא סי' ז', דרמו קראי אהדדי כתיב כי לא ינקה ה' ונוקב שם ה' מות יומת וכתיב ונשבעת חי ה' אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אא"כ יהיו בך כל המדות האלו את ה"א תירא כאותן שנקראו יראי אלקים אברהם איוב ויוסף כו' אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע כו' ע"כ. ומזה מוכח ברור כמש"כ, ומה מאד נהירין עתה דברי הרמב"ם בפי"א ה"ג מה' שבועות שכ' וז"ל ומותר לאדם להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז א"ע כו' ע"ש, ולכאורה לפי שיטתו בסה"מ הרי היא מ"ע דאורייתא, ואיך החליפה בהיתר, אולם לפמש"כ ניחא שפיר. דבמנין המצות דקאי אקרא דאת ה"א תירא וגו', אצלו הוא מ"ע, משא"כ בספר היד דשם הוא מדבר לכלל ישראל, אצלם הוא רק היתר, אל היחיד המרגיש בעצמו שיבא עי"ז לקיום המצוה בשלימות כנ"ל, כנלע"ד, קכ"ח ד'

הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. הנה במנחות מ"ג ע"ב תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך ופירש"י מה ה' קרי ביה מאה, וע"ש בתוס' ובמש"כ בחידושי שם, אולם בתשב"ץ ח"ב סי' קס"א כתב להסמיך אהאי קרא דהכא, כ"י כ"ן בגימטריא מאה ע"ש. ולפ"ז יל"ד מדוע לא סמכו חז"ל על פסוק זה דמסיק בפירוש יבורך גבר ירא ה', ואפשר דבעי טפי להסמיך אקרא דאורייתא ולא על דברי קבלה, וע' ברש"י חולין קל"ז ע"א ד"ה תורת משה, ועוד דבהאי קרא לא כתיב יברך אלא יבורך. מה שהאדם נתברך בשביל שהוא ירא שמים. ק"ל

ממעמקים קראתיך ה'. בברכות ד"י ע"ב יליף מהכא דלא יעמוד ע"ג כסא או שרפרף או במקום גבוה ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר