אור הישר (תנ"ך) קלז

משום כלאים יהיב טעמא דכתיב במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות, אמנם הר"ש שם והתוס' בנדה ס"א ע"ב הקשו והאיכא לועג לרש שמלבישו בדבר האסור ומראה לו שאין לו עוד חלק במצות כדאמר בהתכלת מ"א ע"א גבי ציצית וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש כו' וכן הקשו התוס' בכ"מ, ולכאורה לפ"ד התוס' הקושיא היא נמי בתורת ק"ו, אם מטעם דלועג לרש רמינן ליה ציצית לכתחילה בתכריכיו, מכש"כ דאין משימין בהן איסורא דאורייתא לכתחילה, וכמ"כ תקשה להיפוך אסוגיא דמנחות, דקאמר בלשון ודאי דרמינן ציצית בתכריכין בשעת קבורה, ממשנה מפורשת בכלאים שם דאין חוששין להן אפילו לאיסורא דאורייתא משום במתים חפשי, מכש"כ להטיל עליהן חיובא דציצית, והתוס' בנדה שם וביתר המקומות מסקו לסמך למנהגינו שמסירים הציצית מטליתות המתים, מהא דשמחות פי"ב שאבא שאול צוה את בניו להתיר תכלת מאפילונו ע"ש, והנה לפנינו במסכת ציצית מבואר, דאבא שאול קבל צוואה זו גם מאביו, כמ"כ ת"ק ותנא בתרא דהתם כולהו ס"ל דאין מטילין ציצית בטליתות המתים, ומשמע דבימי הראשונים לא היתה לעיניהם מסכת זו כמו שהיא לפנינו בדפוס, דאל"ה מדוע הביאו רק מאבא שאול, ולא מההיא דהתם, ועכ"פ תקשה נמי מכל הני תנאי דמסכת ציצית אסוגיא דמנחות, וספיקות הראשונים בהלכה זו מפני סוגיא דמנחות, נשארו בספק גם לדינא בשו"ע סי' שנ"א ע"ש

אמנם בס"ד נזדמנה לפני גרסא אחרת במנחות שם, מבוארת בילקוט פ' תצא רמז תתקל"ג, דהכי גריס התם בההיא שעתא ודאי לא' משום לועג לרש חרף עושהו ע"ש, ולפ"ז מפורש יוצא מסוגיא דהתם דבשעת קבורה ודאי אין מטילין ציצית בטלית המת, ועפ"ז מתאמת הא דמנחות עם משנתינו דכלאים וברייתות דמסכת ציצית ומס' שמחות מהא דאבא שאול, והכל מחד טעמא דבמתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ולהכי כמו דאין עליו חיובא דציצית כמ"כ אין עליו איסורא דכלאים, ולפי גרסא זו אי רמינן על המת מצוה או איסור, יהיה בזה ג"כ לועג לרש כדמסיק הילקוט בגרסתו דהתם ע"ש. צ"ב ג'

להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. הנה שני דברים אלו הם עיקרים ביהדות, בזה שהוא מאמת באישור וקיום, החסדים שהשי"ת עשה עמנו בעבר ע"י נסים ונפלאות, כן במה ש שמאמין ג"כ ביעודי הנביאים שעוד יגאלנו מחשכת הגלות, ג"כ ע"י נסים ונפלאות, כאמור כימי צאתך מא"מ אראנו נפלאות, ועל זה אה"כ, להגיד בבקר חסדך. הם החסדים שעשה עמנו בראשית צמיחת אור הישראלי, ואמונתך בלילות היא האמונה על הגאולה העתידה, שהבטיחנו ביעודי הנביאים לפדות אותנו מחשכת הגלות שדומה ללילה, וזהו מש"א בברכות י"ב ע"א כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד