אור הישר (תנ"ך) קלג

ד' ה'

רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. הנה האי קרא סמיך רב אסי למימרא דריב"ל בברכות ד"ד ע"ב. שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו, ופירש"י אמרו בלבבכם אמרו מה שכתוב על לבבך על משכבכם שנאמר ובשכבך ע"ש, והנה מזה נראה ברור דמאן דדריש מהאי קרא, ודאי דס"ל כשיטת ר"ת ריש ברכות, דק"ש של ביהכ"נ עיקר וק"ש שעל המטה אינה אלא מפני המזיקין, דאילו לשיטת רש"י דק"ש שעל המטה היא דאורייתא: מאי שייך למסמך ק"ש שעל המטה לקרא דאמרו בלבבכם אמרו מה שכתוב על לבבך כו', ולפ"מ דמאמר זה מוסב אהא דאריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו, מזה מוכח דגם ריב"ל ס"ל הכי, ולפ"ז יל"ד ע"ד התוס' ריש ברכות שם, שהקשו דלשיטת רש"י צ"ל דפסקינן כריב"ל דאמר תפילות באמצע תקנום כו' ואנן קיי"ל כר' יוחנן כו' ע"ש, דלפמש"כ הרי בלא"ה אי אפ"ל דשיטת רש"י אתיא כריב"ל כנ"ל. ט' ו'

שמם מחית לעולם ועד. פירש"י כי מחה אמחה ע"כ, משמע בזה שאחז דרך הפסיקתא שהביא בראשית הפרשה שהענין מדבר בעמלק, וע"ע בזוה"ק נח דפוס סלאוויטא דף ס"ח ע"ב. ס"ו ג'

לא רגל על לשונו. במכות כ"ד ע"א זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ע"כ, וצריך להבין מה קשר יש בין הני שני מקראות ונראה, דלאמר שקר ולהעמיד על שקרו, לא יתכן רק אם הוא שקרן מתולדתו, ראשית דבר, אם הוא איש נאמן לא יוכל לאמר רק דברים שהם במציאות, אבל לבדות שקר זהו נגד תכונתו וטבעו, ואף אם היפוך רצונו יהיה מוכרח לאמר שקר, יסדר הרבה מתחילה איך יבטא מפיו ואחרי כל הסדורים אם השומע יתחיל לפקפק בדבריו ויחקור מעט לעומק המסופר, אז בע"כ יהיה נתפס על שקרו עד שיהיה ניכר גם על פניו, לא כן בשקרן מתולדתו, הוא בורא שקר בנקל מאד ויוצא מפיו חד וחלק כאילו היה במציאות, ואם יתחיל השומע להסתפק ולהראות שהוא מהנמנע, אז בתוך כדי דבור נברא אצלו שקר חדש להחזיק שקרו הראשון, וכן הלאה

והנה רבקה אמרה ליעקב לך לאביך ואמור שאתה עשו. על זה השיב יעקב כן, אגיד אנכי, ואחרי הפסק מעט אסיים עשו בכורך, אמנם התינח אם בניחותא יקבל דברי, אכן אולי ימושני אבי, בקושיות ושאלות, ואהיה נתפס על שקרי, אז, והייתי בעיניו כמתעתע, כי אינני שקרן מתולדתי, וזהו משאחז"ל לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, לא כן מי שהוא רגיל לאמר שקרים, אצלו לא תעמוד על הדרך טענת אולי ימושני.