אור הישר (תנ"ך) יג

הטעם קודם לקריאת השם, כמו כי שמע ותקרא שמעון. הפעם ילוה ותקרא שמו לוי, הפעם אודה ותקרא שמו יהודא. וכאן הקדים קריאת השם קודם להטעם, ומזה דייקו שהיה לה טעם אחר רק שלא יכלה לגלותו דטעם זה בזיון ליצחק, לכן כתיב כי אמרה. היינו זה הטעם אמרה בפני כל, אבל עיקר הטעם הסתירה עד שבאו חז"ל ופירשו הטעם ע"כ, ולע"ד בלתי מובן הלא בשעת לידת ראובן לא היה עוד יוסף נולד, ומה מקום לתלות שם ראובן שקראתו אמו כשנולד על שם הפעולות והמעשים שיהיו נעשים רבות בשנים אח"כ, ובע"כ דכוונת הש"ס דהן אמת כשנולד קראתו אמו בשם ראובן ואמרה הטעם כי ראה בעניי. אולם אחרי זמן רב כשנסתיימו פעולת חלול יצועי אביו ומכירת יוסף ונסתבבה הבכורה ליוסף וראובן לא קנא בו ואדרבה בקש להצילו מידם. על זה שפיר סמכו חז"ל אצילות ראובן נגד גסות עשו, ואמרו דשם ראובן נאות לו לפי תומתו וישרותו, והיה ראוי לכתחילה לשם זה כאילו ראתה אמו מתחילה ברוה"ק תכונות נפשו וטוהר לבבו, כ"ז היה נראה לכאורה באופן שאין להקשות מטעם הכתוב ע"ד חז"ל

, אולם לדיוק המפרשים יש מקום על פירש"י בברכות שם שכ' וז"ל, ראו מה בין בני לבן חמי על שם העתיד קראה שמו כדאמרינן לקמן שמא גרים ע"ש, וע"פ פירושו זה קבע דברי חז"ל בפירש"י עה"ת, ובזה קשה הלא בקרא איירי בשעת לידתו ועל אותו הזמן ביאר הכתוב טעם אחר לסבת שמו, אולם נראה שכל שמות האנשים הכתובים בתנ"ך לבד שקראו להם הוריהם יש עוד טעם מוסכם מלמעלה ע"פ ידיעת קורא הדורות מראש, והיינו דא"ר יוחנן בב"ב י"ד ע"ב למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, והיינו דאמרינן שם בברכות שמא גרים, והשתא הלא רות מואביה היתה ובודאי אין לנו להתחשב בשם שקראו לה אבותיה, ומאי קשיא למה נקרא שמא רות, ובע"כ דקאי על הסכם השם מלמעלה, ומשני על שם העתיד לצאת ממנה דוד לאחר כמה דורות, ועל שם זה נמי נקרא ראובן על שם העתיד, ואמו קראה לו הכי ע"פ טעמה ונימוקה לפי ראות האנושי במקומו ושעתו, ועפ"ז מובן ג"כ ביומא פ"ג ע"ב מאי דר"מ דייק בשמא ע"ש, הרי דשיטתו הוא דצריך לדייק בכל שם אדם אע"ג דאינו מכתובים

ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך וגו', בעירובין ד"ק ע"ב יליף ר' יוחנן מהאי קרא דכל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הוויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואילו בדורו של משה לא אשכח נבונים ופריך והלא מקללתה של חוה דכתיב והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים ומשני כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה ופירש"י מראה לפניו ענייני חיבה ע"ש, והשתא קשה לפי אוקימתא זו איך יליף מלאה, הלא גם היא