אור הישר (תנ"ך) קכט

צפניה ב' ג'

בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'. בחגיגה ד"ד ע"ב ר' אמי כי מטי להאי קרא בכי אמר כולי האי ואולי, ונלע"ד ענין הבכייה דוקא בפסוק זה, עפ"מ שצריך להבין השייכות של צדק עם ענוה שהוכיח הנביא לבקשם, משום דשם צדק נופל על בין אדם לחבירו כדכתיב ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו, ושפטו את העם משפט צדק צדק צדק תרדוף כל אלו הפסוקים וכדומה הוזהרו הדיינים לעשות צדק במשפטם, ובין איש לרעהו אמרה תורה מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק וגו', וכתיב צדק לפניו יהלך. הרי דהיא המדה היותר משובחת אל האדם, ונעים זמירות ישראל אמר צדק עדותיך לעולם, וגם במדותיו של הקב"ה אמר צדקתך צדק לעולם וכהנה מן הכתובים, הרי דצדק היא המדרגה היותר גבוה בקיומה

והנה בע"ז ד"כ חשיב ר' פנחס בן יאיר ענוה בין העשרה דברים המביאים לידי רוה"ק ותחיית המתים, וקאמר שם ריב"ל ענוה גדולה מכולם ע"ש, הרי דמדת הענוה גדולה מכל המדות הנוגעות בין אדם למקום. לפ"ז נמצא דמעלות הצדק והענוה מקיפות את כל המצות בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ע"פ דרכי התורה. והנה אם קיום איזו מצוה או מדה טובה באה לידו ויקיימה אינה קשה כ"כ כמו אם יבקשה ויחפש אחריה לקיימה, והשתא כשהנביא אמר בקשו צדק בקשו ענוה הן הם השתי מדות היותר נכונות המובילות את האדם לאושר הנצחי, ובכ"ז מסיק עלה אולי תסתרו ביום אף ה', על זה שפיר בכי ר' אמי ואמר כולי האי ואולי. חגי ב' י"ב

הן ישא בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם וגו', ופירש"י בשר קודש בשר טומאת נבלה או שרץ ונגע בכנפו לא נגע בשרץ עצמו אלא בבגד שהוא ראשון ע"כ, אולם בפסחים ט"ז סוף ע"ב פירש"י וז"ל ונגע בכנפו באותו כנף שהשרץ בו כלומר השרץ עצמו וע"כ הכי הוא דאי משום כנף שהוא ראשון כוליה בגד נמי ראשון הוי ומאי איריא דנקט כנף אלא משום שרץ שהשרץ עצמו נגע אל הלחם כו' ע"ש, וקשה הלא אם ישא איש שרץ בודאי הוא להוציאו לחוץ כאותה ששנינו שילהי עירובין שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו כו', ואורחא דמילתא