אור הישר (תנ"ך) קכח

הוא מלך המשיח שישב במשפט ודן את האומות ע"ש וע' עוד בביאור הרשב"א לאגדה דחולין בעין יעקב שם

ומעתה מובן ג"כ חיבור הכתוב מראשיתו, ה' ארך אפים, היינו לרשעים ופירש"י בב"ק ד"נ ריש ע"ב מליפרע מהן לאלתר ע"ש. אבל אחרי אריכת הגלות יביא עליהם פורעניות על שמכבידים בכל הזמן הארוך את הגלות על בניו. ועם גודל כחו וגבורתו נקה לא ינקה אותם ודרכו תהיה בסופה ובסערה. ואבק רגליו דשר של עשו הנמשך עדנין ופלג עדנין בכל משך הזמן מההתאבקות עם אבינו יעקב, ישפוט הענן המוכן לכך הוא מלך המשיח שיבא כבר אנש עם ענני שמיא, תן לחכם ויחכם עוד חבקוק ב' ה'

ואף כי היין בוגד גבר יהיר וגו'. והנה מהאי קרא הוציאו חז"ל בב"ב צ"ח ע"א דחמרא מזלא דמריה גרים, ופרשב"ם שם צ"ו ריש ע"ב וז"ל מזלו גורם חטא של בעל היין כו', והתוס' שם בד"ה ושמואל, כתבו דלא שייך אלא ביין ע"ש, והנה בזה נתיישב דקדוק חזק בברכות ד"ה ע"ב גבי רב הונא דתקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, דאתו רבנן ואמרו ליה ליעיין מר במיליה, ופירש"י יפשפש במעשיו, דלכאורה קשה טובא היכא אשכחן דבר כזה, דבשביל איזה הפסד שהגיע לאיזה צדיק שיבאו ויאמרו לו שיבדוק במעשיו עבור זה. ומשמע דהתוס' בברכות שם הרגישו בזה. ומשו"ה כתבו וז"ל הרבה צדיקים יש שלוקין בגופם ובממונם אלא הם יודעים שלא היה נותן שבישא לאריסיה והיו רוצים לרמוז לו שלא יעשה עוד ע"ש. אמנם לפ"מ דחז"ל דרשו מקרא, דעל חטא נלקה דוקא בהפסד יין. לפ"ז שפיר ניחא גבי רב הונא שהיה לו הפסד מרובה כזה ביין, דוקא בזה עלתה על דעתם לעוררו שיפשפש במעשיו. מאי דלא מצינו הכי במק"א ב' י"א

כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. ופירש"י וכפיס מעץ יעננה אל האבן בקול כנגדה ע"כ, הנה רש"י לטעמיה בחגיגה ט"ז ע"א דכפיס הוא חתיכת עץ ע"ש, ולפ"ז פירוש המקרא, וכפיס, היינו החתיכה העשויה מעץ, יעננה אל האבן, אמנם לפירש"י בתענית י"א ע"א דכפיס הוא חצי לבינה ורגילין לתתה בין שתי נדבכי העצים, וכן פירשו התוס' בב"ב ד"ב ע"א ד"ה כפיסין, א"כ יהיה פירוש הכתוב וכפיס מעץ, היינו הלבינה הנתונה בין שתי נדבכי העצים. יעננה מן העץ אל האבן, וע' בחידושי הרמב"ן ריש ב"ב שם.