אור הישר (תנ"ך) קכה

יואל ב' י"ג

וקרעו לבבכם ואל בגדיכם. במשנה תענית רפ"ב תנן הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, ופירש"י וז"ל והקשה תוספות מאן דהו מ"ש בהאי קרא דכתיב ביונה וירא האלהים את מעשיהם לא קרי ליה דברי קבלה ובהאי קרא דוקרעו לבבכם קרי ליה קבלה ופריק איהו כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל קרי ליה קבלה ובכל דוכתא דלא איתפקד נביא כי האי וירא האלהים שהוא כמספר והולך דיליף מיניה אגב אורחא מילתא לא קרינן ליה קבלה ע"כ, אולם לע"ד בלתי מובן האי כללא דהא בב"ק ד"ב ע"ב ובחגיגה ד"י ע"ב ובנדה כ"ג ע"א קרי דברי קבלה מקומות שלא באו בדברי הנביאים בלשון ציווי ואזהרה אלא כמספר והולך, וכן פירש"י בחולין קל"ז ע"א דכל דברי נביאים לבד תורת משה קרויין דברי קבלה ע"ש וצ"ע. עמוס ח' יו"ד

והפכתי חגיכם לאבל. במו"ק ד"כ ע"א יליף מה חג שבעה אף אבילות שבעה והקשו בתוס' דנילף מדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים ותירצו דהתם קודם קבורה היה ומייתי נמי מירושלמי דאין למידין מקודם מ"ת, והנה מתירוץ הראשון משמע דהוה ילפינן גם מקודם מ"ת. רק משום דהכא בעי למגמר על אבילות דלאחר קבורה, וחזינן נמי דהרשב"א בחידושיו לברכות ט"ז ע"ב כ' בשם רבינו האי ז"ל דאנינות לילה דאורייתא ואע"ג דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים לילות בכלל ע"ש. והשתא אי הוה ס"ל כהירושלמי דאין למדין מקודם מ"ת, אין נ"מ בזה בין אנינות לאבילות, ובע"כ דלפ"מ דאיהו איירי באנינות שהוא קודם קבורה, לה"ק דבזה שפיר גמרינן גם מקודם מ"ת, וממילא הא דצריכינן למיגמר עצם האבילות מקרא דדברי קבלה, הוא משום דהוא לאחר קבורה וכתירוצא קמא דתוס'. עבדיה א' ח'

והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. לכאורה מצינו דוגמא כזו בנבואה גם לישראל בישעיה כ"ט ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, אמנם