אור הישר (תנ"ך) קיט

בשחוק ויאמר, אם ארמון כזה היה שייך לי אז לא הייתי יושב פה, אנכי הנני רק שומר שהשיבוני לשמור את הארמון, ולמחר אפשר שיושיבו שומר אחר וכבר נתחלפו כמה שומרים זה אחר זה גם קודם שבאתי הנה, ועוד אני תמה עליך הלא מי עושה מסחר גדול כזה בחצי הלילה. עצתי אמונה אם באמת הנך רוצה לקנות פלטין זה תדע כי הוא שייך לשר גדול מאד. והוא יושב על גפי מרומי קרת בהיכלו, חכה עד אור היום ואליו תביא הצעה זו בדרישתך, ומשם תמצא תשובה ברורה, אבל תדע כי זולתו אין גם אחד בכל העולם שיוכל למכור לך פלטין זה, הנמשל, הנה בכל הדורות נמצאים ממנהיגי ישראל, הדורשים מהמלכים והשרים אשר תחת ממשלתם עומדת ארה"ק, לקנות או להשיג במתנה ארץ אבותינו, ועל זה קורא הנביא על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, הם רק שומרים, היום שומר זה ולמחר שומר אחר, ואם באמת ברצונך לגאול את הארץ, פנה נא למי שהארץ שלו, הוא השי"ת בעצמו, שהבטיח לאבותינו לתת לנו, ולו משפט הגאולה וזולתו אין ממי לגאול. ירמיה ד' ב'

ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה. במד"ר ותנחומא ר"פ מטות ובתנחומא ויקרא סי' ז' רמו קראי אהדדי, כתיב כי לא ינקה ה' ונוקב שם ה' מות יומת וכתיב ונשבעת חי ה' אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אא"כ יהיו בך כל המדות האלו את ה"א תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלקים אברהם איוב ויוסף כו' אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע ואם לאו אין אתה רשאי להשבע כו' ע"כ, ומדרש תנחומא זה הביא הרמב"ן בסה"מ בהשגתו על הרמב"ם מ"ע שביעית שמנה קרא דבושמו תשבעו למ"ע והרמב"ן חלק עליו וכתב שאינו אלא רשות ע"ש, ולכאורה הרי דוד מלך ישראל עשה הלכה למעשה כהרמב"ם, כמבואר במדרש תהלים קי"ט בפסוק נשבעתי ואקיימה, שני שכרים היה נוטל דוד שכר השבועה ושכר המצוה היה נשבע שנוטל הלולב ונוטל שעושה סוכה ועושה והיה נוטל שכר השבועה ושכר המצוה של סוכה ושל לולב ושל ציצית ושל תפילין ושל המילה לכך נאמר נשבעתי ואקיימה ע"ש, וכה"ד רש"י ותוס' בחגיגה ד"י ע"א, ולהיפוך קשה מהא דנדרים ד"ח ע"א דא"ר גידל מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה כו' קמ"ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה ע"ש, הרי דהוא רק בתורת היתר כדעת הרמב"ן וכה"ד השאילתות בפ' ויצא סי' כ"ג ע"ש.