אור הישר (תנ"ך) קיז

ונוכל לאמר בפה מלא גם לעת הרעה הזאת תורת ה' תמימה כשהיא לעצמה ואצל כל הוגיה בטהרה, אות היא לעולם כי רק השגחה נפלאה היא בזה, ושנית היא הפליאה היותר גדולה אחרי שמציאות התורה ולומדיה בעינה עומדת, הלא היתה צריכה להאיר במחשכי התבל לפי ערכה הזך והזוהר, ובכ"ז נראה שנאבדת ויתנו אליה כתף סוררת למעשה, ואיך נצתמדו יחד מציאות ואבדון כאחד, אין זאת רק שהיא מדה כנגד מדה, וזה מה דביאר הנביא, ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, וא"כ הלא יודו בפיהם ובשפתם על קיום מציאותי, ובכ"ז לבו רחק ממני וגו', האם אין זה ממש מציאות ואבידה ביחד. לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא פליאה בכפלים, היינו ואבדה חכמת חכמיו הלא תהיה חכמים וחכמה ובכ"ז תהיה נאבדת, ובינת נבוניו, הלא תהיה בינה ונבונים ובכ"ז תסתתר ולא תתראה, והנהגה זו היא ממש כהנהגתם עמדי במציאות ואבידה גילוי והסתתרות ביחד. ל' כ'

והיו עיניך רואות את מוריך. הנה חז"ל הבינו בהאי קרא דההסתכלות בפני רבו תתן תוספות חכמה מאשר רק באזניו ישמע ממנו, כדאשכחן בהוריות י"ב ע"א דרב משרשיא אמר לבניו כי יתביתו קמיה רבכון חזו לפומיה דרבכון דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך, וכה"ג אשכחן בעירובין י"ג ע"ב דאמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר"מ מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך ע"ש, ועפ"ז מובן דברי הירושלמי בקידושין פ"א ה"ז אמר ר' זעירא לית אנן חשין על שמועתא דרב ששת דהוא גברא מפתחא כו' ע"ש, דלכאורה קשה מדוע נפלו שמעתתיה דרב ששת ממדרגתן מפני שהיה סומא, אכן לפי הנ"ל ניחא, דמשום שהיה סומא ורק באזניו שמע מפי רבו, לכן לא היה יכול לירד לסוף דעתו כ"כ, משא"כ מי שבעיניו הביט בפני רבו בשעה שלמדו, אז ראה ויוכח גם על תכונת נפשו הפנימית של רבו, והבין הדבר יותר לאשורו ולאמתו ובמק"א הארכתי בזה. ל"ח ה'

שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה וכ' בתשובות הרשב"א סי' קמ"ח דתפילתו הועיל לו מפני שהמלך כצבור שהצבור וכל ישראל תלויין בו וכח הצבור גדול לידון ע"פ מעשיהם לטוב או למוטב אבל לשנות גז"ד כזה במקרה היחידים תלוי בפלוגתא, דאם יש מזל לישראל לא ישתנה גז"ד של הפרט כו' ע"ש, ודבריו הם ע"פ שיטתו בתשובה שם סי' תיט ובמיוחסות סי' רפ"ז דכל כתובי התורה מדברים אל הכלל, אבל הפרט של כל אחד מישראל תלוי במזלו, וזהו מש"א בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא ע"ש, ודבריו תמוהין במש"א דקרא את מספר ימיך אמלא קאי על הכלל,