אור הישר (תנ"ך) קטז

שהוא לטובה, ומי ילך לנו, לי ולבית דיני שהוא לפורעניות, ואומר הנני שלחני, רק לטובה. ח' ו'

יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט. הנה בתרגום מפרש תיבת לאט בנחת ומובא נמי בסנהדרין צ"ד ע"ב, אולם בפסיקתא פט"ז קאמר, בר קפרא אמר חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו לאט אלא זה חזקיה מלך יהודא שהיה מטהר את ישראל במקוה של ארבעים סאה מנין לא"ט וכעין זה הוא ג"כ במדרש משלי סוף פרשה י"ג, ובמד"ר ותנחומא ס"פ קרח הביא נמי להאי קרא לשיעור מקוה, וג"כ סמוכין למספר ארבעים סאה דמקוה שהוא כנגד כל מי באר שכתוב בתורה שהן ארבעין זימנין כדמפרש במ"כ ע"ש אבל עכ"פ יש בזה קצת רמז בכתובים. מיהו בחגיגה די"א ע"א ובכ"מ בש"ס משמע דכל שיעור מקוה הוא רק מדרשת ושיעור חכמים באין שום סמך מן הכתוב. י"ב א'

ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. בנדה דף ל"א ע"א משלו לשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמי ע"ש, ועפ"ז תתפרש ג"כ הכתוב בתהלים ע"ו. כי חמת אדם, מי שהיה בתחילה בכעס על הנהגת ההשגחה עמו, תודך, אח"כ, שארית. הם המה שספינתם נטבעה. חמות תחגור, עתה יהיו הם בכעס, על שלא נאנסו קודם נסיעתם כמו חבריהם. כ"ט י"ד

ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. וצריך להבין מהו הסמיכות של לכן, ואיך הולמת העונש אל העבירה, ומה זאת הפלא ופלא. ונראה כי המכה שהיא פלאי פלאים היא בפרט זה, שאם היתה נאבדת עצמות החכמה והחכמים מן הארץ, דוגמת הקללה שקלל עבדיה את אדום והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, הלא שיהיו נאבדים החכמים והחכמות בהחלט, אז לא היה הפלא גדול כ"כ, לא כן אצל עם ישראל שקללה כזו היא מהנמנע, כמו שאמר ר"ש בן יוחאי בשבת קל"ח ע"א ח"ו שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, ועפ"ז שפיר נופלת הפליאה בכפלים, ראשונה איך במשך כל הגליות מגוי לגוי ומממלכה אל עם אחר קרוב לאלפים שנה, וכל אחד מהאומות יכביד ויכפיל הגלות באופנים שונים, ובכ"ז עומדת תוה"ק הכתובה והמסורה כסלע איתן בלב ימים,