אור הישר (תנ"ך) קיב

לשלם היכי עביד הכי הלא השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מכירין בלשון ארמי ומשני שאני חולה דשכינה עמו ע"ש ולכאורה הוא תמוה הלא מלא כל הארץ כבודו ואצל כל מתפלל שכינה עמו. ומדוע לא משני שאני חולה דתפלתו הוא מתוך צרה כדאשכחן גבי מנשה, ובע"כ דלסתם מתפלל מתוך צרה צריכין למלאכים, ומנשה שאני דהמלאכים היו מקטרגיו כנ"ל, ולהכי צריך לשנויי שאני חולה דשכינה עמו לכתחילה לסעדו כדכתיב ה' יסעדנו על ערש דוי, ודברי התמים דעים צ"ע לע"ד, וע"ע במש"כ בחידושי לסנהדרין שם. ישעיה א' ה'

על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי. פי' כלל המון העם לא יבינו כי ההכאה היא על אשר יסורו מדרכי ה', רק כל ראש הם ראשי העדה הם חולים על זה, וכל לבב לב האומה המרגישים בצרות הכלל, הם דווים על זאת, וע' בביאור מהגר"א ז"ל. א' ט"ז

ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו. נראה להסביר דברי הנביא, דהנה כל תפילתם היתה בפרישת כפים, כמש"א משה אפרוש את כפי אל ה'. וכן ויעמוד שלמה ויפרוש כפיו השמים מלכים א' ח'. ושם ופרש כפיו אל הבית הזה, ועפ"ז שפיר המשיל פרישת כפים כאלו, לרוצח שנתפס ברציחת נפש והובא אל השופט. ובעת שטען להצטדק בטענותיו הראה בידיו, ונתראה איך שידיו נגואלו בדם, ויען השופט הלא כל טענותיך הן לחנם. אחרי שיש שני עדים נאמנים אשר יעידון ויגידון כי אתה רצחת, והן ידיך בעצמן המלוכלכים עוד בדם הנפש, וזהו מליצת הנביא על אלו המתפללים למקום, והם מלאי עון בין אדם לחבירו. ואמר ובפרישכם כפיכם אעלים עיני וגו' ידיכם דמים מלאו, היינו שידיכם בעצמם הם עדים כשרים על העול והחמס אשר בכפיכם, וזהו שאמר איוב ל"ז ביד כל אדם יחתום, והיינו דאמרינן בחגיגה ט"ז ע"א אבריו של אדם מעידין עליו. וזהו מאי דמסיק הכתוב רחצו הזכו, מן הכתמים, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, זל"ז, ואח"כ ל למדו היטב, דרכי התורה, דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה, פי' רק אחרי שתסירו המגרעות שבין אדם לחבירו, תוכלו להתרומם מדרגא לדרגא מעלה מעלה בדרכי ה'. א' י"ח

אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. במשנה שבת פ"ו ע"א תנן מניין שקושרין לשון