אור הישר (תנ"ך) קיא

מעובר ומקודש א"ל רבא לר"נ מכדי מפוריא לפסחא תלתין יומין הוו ומפוריא דורשין בהלכות הפסח כו' וכי מטא ריש ירחא מרחקין ליה אתי לזלזולי בחמץ א"ל מידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא אמרי חושבנא הוא דלא סליק לרבנן עד השתא, וכ' התוס' אמתניתין דעדיות דקתני הם מעידין שמעברין את השנה כל אדר הוי מצי לאקשויי, וכן כפלו קושיתם זו בר"ה ד"ז ע"א ע"ש, ולכאורה בלתי מובן איך אפשר להקשות הכי אפילו לר"נ ומכש"כ אמשנה דעדיות, הרי לשון המשנה שם הוא, הן העידו שמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים, ומפרש בר"ה שם מ"ט דמ"ד עד הפורים כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע ידעי דשתא, מעברתא בחושבנא תליא מילתא וסברי חושבנא הוא דלא סליק לרבנן עד האידנא ע"ש. וא"כ הלא החשש דאתי לזלזולי בחמץ היה אצל התנאים גופייהו, ומה"ט גופה אמרו עד הפורים ואעפ"כ הכריעו בעדותן להחליט שבעברין השנה כל אדר, והשתא מה מקום לרבא להקשות אמשנה דעדיות כדכ' התוס', אחרי דהתנאים בעצמם הקשו קושיא דזלזול בחמץ, ועל זה גופה היו צריכין לעדותן דר' יהושע ור' פפייס

וי"ל דאוקימתא דסתמא דגמרא בר"ה במה היתה המחלוקת דהן העידו, עם אלו שהיו אומרים עד הפורים, נתברר להם אחרי דשקלו וטרו ר"נ ורבא בסנהדרין שם אהא דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן. ולפ"ז שפיר הקשו התוס' כיון דמקושית רבא חזינן דאיהו לא ידע טעם פלוגתתם בעדיות, א"כ טפי הי"ל להקשות קושיתו דזלזול חמץ אמשנה דעדיות. ל"ג י"ג

ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו, הנה פסוק זה הובא בסנהדרין ק"א ע"ב כמו שהוא לפנינו, אולם שם ק"ג ע"א דרשו מאי דכתיב ויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין, ועמש"כ שם על הגליון. ולכאורה הרי תפילת יחיד נתקבל אלא ע"י מלאכים ורק צבור לא צריכי להו כדמסקינן בסוטה ל"ג ע"א ע"ש. ולכן מתוך דרשה זו הוכיח בתמים דעים להראב"ד סי' קפ"ד דאם מתפלל מתוך כוונה גדולה נשמעה תפלתו גם שלא ע"י מלאכים ע"ש

אבל לולא דבריו ז"ל נלע"ד דאימתי נזקקין למלאכים רק בסתם תפלות, לא כן גבי מנשה שהמלאכים בעצמם היו מקטרגים על תפלתו כמבואר במדרש ואתחנן פרשה ב' סי' כ' שהיו מסתמין את חלונות של רקיע שלא תעלה תפלתו לשמים, משו"ה היה צריך הקב"ה לחתור חתירה מתחת כסא הכבוד כדי לקבל תשובתו, ולפ"ז אין מכאן הוכחה לכל המתפלל מתוך צרה, ויש סמך לזה מהא דבשבת י"ב ע"ב פריך הש"ס אהא דר"א כדאזיל לבקר חולים אמר רחמנא ידכרינך