אור הישר (תנ"ך) קח

י"ח כ"ז

וירפא את מזבח ה' ההרוס. ויל"ד מה שייך לשון רפואה על הריסת מזבח, יותר היה נאות לשון חיזוק או תיקון. אולם בזה הורה הכתוב אגב אורחיה דמעשה זו דאליהו בהר הכרמל בתיקון המזבח שעל ידו הכריזו כל העם ה' הוא האלקים, בזה ריפא המחלה הנפשית שהיתה מתדבקת בכלל ישראל עם המזבחות לאלילים ע"י נביאי השקר, ועל זה שפיר נופל לשון רפואה. כ' י"ח

ויאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום. ע' במפרשים מה שנדחקו על היפוך המלות, ולדעתי נראה בכוונתו, דאם לשלום יצאו תפשום, ומה יהיה אחריתם חיים, ואם למלחמה יצאו חיים תפשום, ומה יהיה אחריתם מות, ועכ"פ בין כך ובין כך הוצרכו לתופשם חיים בטרם שיאמרו בפיהם ברור על מה יצאו. כ"א ב'

וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה לי את כרמך וגו'. והנה בסנהדרין דף כ' ע"ב אמרינן כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ועפ"ז הקשו בתוס' שם למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו וע"ש מה שתרצו, ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דתשובה לקושיתם מבואר בקרא גופה להלן בפרשתינו כאן, דאחרי שהרגו לנבות ע"י העלילה אמרה איזבל לאחאב קום רש את כרם נבות וגו', ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו, והנה הא דתניא בסנהדרין מ"ח ע"ב הרוגי מלכות נכסיהן למלך פירש"י שם וז"ל שנתחייבו מיתה למלכי ישראל כגון שמרדו בו כו' ע"ש, אבל הכא שלא היה שום מורד במלוכה לכן בא אליהו הנביא בשליחות השי"ת ואמר לו כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת, פי' אפילו אם נימא דרשות היה למלך ליקח כרמו ממנו בעל כרחו, אמנם זהו דוקא אם הניחו בחיים, אבל לירד לנכסי הנרצח שאתה בעצמך שפכת את דמו על לא דבר האם זהו נחשב למשפט ירושה, ועפ"ז חטא בכפלים, ע"ד רציחה, וע"ד עקירת משפט ירושה נגד דין התורה, ואדרבה מחוב המלך להקים דיני התורה ולא לבטלן בידים. וע' ברש"י סנהדרין מ"ט ע"א ד"ה אכין ורקין, ולהכי נענש. מל מלכים ב' ד' ט'

הנה נא ידעתי כי איש קדוש הוא וגו'. בברכות דף יוד ע"ב גרסינן קדוש הוא א"ר יוסי ב"ר חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש שנאמר ויגש גחזי להדפה א"ר יוסי ב"ר חנינא שאחזה בהוד יפיה, והנה תיבת שנאמר מוקפת, ולכאורה