אור הישר (תנ"ך) קו

מיושב קושית התוס' בנזיר גבי שמשון כיון שהיו מפרפרין במיתתן ע"י מכת אדם ולהכי היה מותר ליגע בהם, וכה"ג ביומא כ"ג ע"א גבי נטל סכין ותקע לו בלבו, דאביו אמר עדיין בני מפרפר ולא נטמא סכין, ועפ"ז לא קשה נמי גבי בניהו בן יהוידע כיון דמיתתו היתה ע"י מכת אדם להכי לא נטמא אף אם בגוסס דעלמא אסור לכהן ליגע. וע' מש"כ בחידושי לבכורות ט"ו ע"א ולערכין דף ד' ע"א. ח' ח'

ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים וגו'. ביומא נ"ד ע"א רב יהודא רמי כתיב ויראו ראשי הבדים וכתיב ולא יראו החוצה הא כיצד נראין ואין נראין כו' הא כיצד דוחקין ובולטין ויוצאין בפרכת ונראין כשני דדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין, וכ' התוס' במנחות צ"ח ע"ב דמעשה נס היה, כו' ע"ש, וגם זה צריך ביאור הרי לא עביד קוב"ה ניסא על מגן. ונראה, לפי דכל הענין הוא להראות חבתו לעם ישראל, ומשו"ה הסמיכו לזה מאמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלגלין להן את הפרכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זב"ז ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקיבה, והיינו דאמרינן בברכות דיו ע"א ובחגיגה ד"ג ע"א את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כו' ע"ש, הרי דהאהבה המשותפת ומדובקת בשני הצדדים תשאר חבוקה ודבוקה זב"ז לעד לעולם, וזאת היא הוראת צורת הכרובים שהן מעורין זב"ז, אמנם האהבה זל"ז משני הצדדים היא בת דו פרצופין, דבשעה שעושין רצונו של מקום וגם השי"ת יתנהג עמנו בדרכי נסים גלוים אז תתראה האהבה זל"ז ביחד גם החוצה, לא כן אם ח"ו עונותינו מבדילים קצת וכאב המיסר את בנו יוכיחנו, אז אף שבפנים היא צמודה ודבוקה אכן בחוץ לא תתראה האהבה כ"כ, וכ"ז באו חז"ל לעוררנו מסתירת הכתובים דכתיב ויראו ראשי הבדים וכתיב ולא יראו החוצה הא כיצד נראין ואין נראין, היינו דפעמים נראין החביבות גם מבחוץ ופעמים נשארת האהבה רק פנימה, וזה מרומז נמי בפסוק צרור המור וגו' הנדרש בברייתא דתניא נמי הכי, שבנס היו הבדים בולטין ויוצאין כנראין ואין נראין, להורות על אהבת השי"ת לישראל, וכן להיפוך על האהבה להשי"ת החרותה עמוק עמוק בנשמת הישראלי דרש ריב"ל בשבת פ"ח ע"ב עה"פ צרור המור, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אע"פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין, היינו שכל הצרות והמרירות בגלותן לא יסירו מהם אהבת השם והוא בין שדי ילין במורשי לבבינו כנ"ל. ט' ג'

והיו עיני ולבי שם כל הימים. הנה בברכות ס"ב ע"ב אריב"ל כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבת עינו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים,