אור הישר (תנ"ך) קה

י"ג ט"ו

וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה וגו'. לפי דברי התוס' ביבמות צ"ד ע"א ד"ה כי, הוא חוק בטבע שגדולה שנאת השונא מאהבת האוהב. י"ט א'

בני אבשלום בני בני. ופירש"י שמונה פעמים אמרו רבותנו שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם וחד דאייתיה לעלמא דאתי ע"כ, ע' סוטה ד"י ע"ב ובסנהדרין ק"ג ע"ב ובפרקי דר"א ס"פ נ"ג ובשער הגמול להרמב"ן ד"ה ובאגדה אמרו אריב"ל ובתוס' יומא ס"ו ע"ב ד"ה פלוני ובמש"כ בחידושי שם. מלכים א' א' ל"ג

והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי. ע' תוספתא כלאים פ"ה ובתשובות הרשב"א ח"א סי' תצ"א ב' כ"ג

ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדניה ושאלי לו את המלוכה וגו'. הארכתי בזה בשמואל ב' ג' ז' ב' כ"ה

וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימות. וכ' במצודות ואף שהיה כהן ואסור לטמא למת הנה פירש ממנו עוד בו נשמתו ע"כ. הנה בפירושו זה נפל ברברבתא דרבי ורבנן פליגי בברייתא דנזיר מ"ג ע"א ואמוראי פליגי אליבייהו בדרשות הכתובים אי כהן מוזהר על גוסס, ותליא נמי לדינא בחילופי הגרסאות שבין התוס' לבה"ג בתוד"ה ומהכא. וע"ש עוד דף ד' ע"ב גבי שמשון אהא דפריך דילמא גוססין שוינהו, דכתבו התוס' לאו דוקא גוסס דנזיר אסור ליגע לגוסס אלא כלומר קרוב לגוססין ע"ש, וה"נ אפ"ל הכי

אולם לעד"נ דע"כ ל"פ בנזיר מ"ג ע"א אלא בגוסס מחמת חולי, דכחותיו אפסו לאט לאט כל עוד חלקו בחיים, ומאז ניתק כמעט פתיל חיותו ולהכי בלתי ניכר כ"כ ההבדל לעת כזאת בין חיותו למיתתו. ולכן שפיר אמרינן בחולין דף ל' ע"א דשחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וע' בערכין דף ד' ע"א בשטה מקובצת בשם הרא"ש, וכן בשו"ע אה"ע סוף סי' קכ"א גבי שחט בו שנים או רוב שנים כו' ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין כל עוד שנשמתו בו, והטעם דמיתת השחיטה שאני וע"ש בחלקת מחוקק, ובע"כ משום דעד עתה היה מלא חיים ולא דמי לגוסס מחמת חולי כנ"ל, ועפ"ז