אור הישר (תנ"ך) קד

ז' י"ד

והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. ופירש"י זה אשמדאי שדחהו ממלכותו והשדים בני אדם הראשון הם כו' ע"כ, הנה האי קרא גופיה נדרש בזוה"ק בראשית דפוס ווארשא דף מ"ז ע"ב, אבל התם קאמר על השדים בזה"ל בשעתא דאיתבריאו אתקדש יומא ואשתארו רוחא בלא גופא כו' ע"ש, ואפשר דאגדות חלוקות הן וכדמשמע במשנה גופה דפרקי אבות פ"ה דחשיב עשרה דברים שנבראו בע"ש ביה"ש וקאמר ויש אומרים אף המזיקין, הרי דחשיב דעה זו רק ביש אומרים. י"ב ה'-ו'

ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל. ופירש"י כי בן מות הגוזל את העני כאילו נוטל את נפשו שנאמר את נפש בעליו יקח, ישלם ארבעתים כך אירע לו שלקה בארבעה בנים הילד ואמנון תמר ואבשלום ע"כ, הנה במש"כ רש"י הגוזל את העני כאלו נוטל את נפשו שנאמר את נפש בעליו יקח, זהו כמ"ד בב"ק קי"ט ע"א דהאי נפש קאי על נפשו דנגזל, אבל אפ"ל נמי דלהכי חרץ משפט מות על העשיר למ"ד דהאי בעליו הוא בעליו דהשתא הוא הגזלן לאבד בשביל זה את נפשו ע"ש, ואע"ג דהאי קרא שלמה אמר לה דלא הוה עדיין בהאי שעתא, מ"מ הביא מיניה רש"י ראיה לדברי דוד ע"פ תוכן הענין. וממילא נופלת עפ"ז ג"כ פלוגתא דב"ק בענין גזילה דעני כמובן, וע"ע בהקדמת זוה"ק דף ח'

והנה המפרשים חלקו את דברי דוד לשני דברים נפרדים, עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל, ולכך חרץ גם משפטו לשני עונשין מיתה ותשלומין, ובמצודות ובמלבי"ם כתבו דבעד הכבשה ישלם ארבעתים כפי משפט התורה הקבוע על הגניבה והטביחה, וכן במהרש"א ליומא כ"ב ע"ב כ' שאמר ישלם ארבעתים כדין הגונב צאן של חבירו וטבחו (אלא דהתם איכא נמי בדבריו דבר פלא במש"כ דישלם חמשה דהיינו האחד שהוא הקרן ועוד ארבעתים נוסף כו' ע"ש, והוא תמוה הלא הקרן דטביחה ומכירה נכלל בתשלומי הארבעתים וצ"ע) אבל עכ"פ דבריהם בלתי מובנים דבשלמא אם פסק דינו היה ע"פ משפט מלך, ואפילו במשפט ב"ד להוראת שעה כההיא דסנהדרין מ"ו ע"א דרכב על סוס בשבת וסקלוהו מפני שהשעה צריכה לכך ניחא, דה"נ ראה דוד במעשה העשיר אכזריות נוראה ובא בפסק דינו לגדור פרצות הדור, אבל אם מצד דין התורה מאי האי דקאמר על אשר לא חמל, וכי היכא אשכחן דבשביל מניעת חמלה על ממון חבירו יהיה חייב מיתה, ומאי האי דפירש"י כי בן מות הגוזל את העני כאילו נוטל את נפשו כו', הרי אפילו בנוטל נפשו ממש, כדי רשעתו כתיב ואין מת ומשלם, וגם למ"ד דאע"ג דמיקטל משלם אבל הכא הא היה בלא התראה, ודין ד' וה' ליכא רק בגנב, אבל הכא הרי גזל וזה הכלל כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה כדתנן ר"פ הגוזל קמא, וע"ש ע"א ע"א תוד"ה בטובח ובכתובות ע"ב תוד"ה אבל ובב"מ צ"א ע"א, וע"ע מש"כ הגאון בעל נתה"מ בספרו נחלת יעקב עה"ת פ' שפטים.