אור הישר (תנ"ך) קא

האיש אשר יאכל לחם וגו' הרי דהזכיר בשבועתו בפירוש שם לחם, ור"ל דייק בדברי שאול אשר יאכל, וטעימה לא הוי בכלל אכילה אפילו בלשון תורה

וראיתי במלבי"ם שכ' דאחזו בולמוס ליונתן ע"ש, ובזה קשה טובא א"כ מי עדיפא שבועת שאול אפילו הוה ידע מאכילה דתנן ביומא פ"ג ע"א מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו וע"ש בברייתא דמסקינן עלה בהדיא דגבי יונתן לאו בולמוס אחזיה. ט"ו י"א

נחמתי כי המלכתי את שאול למלך וגו'. הנה ביומא כ"ב ע"ב פריך הש"ס אהא דשאול באחת ועלתה לו והאיכא מעשה דנוב עיר הכהנים ומשני אמעשה דאגג כתיב נחמתי כי המלכתי ע"ש ולפ"ז יל"ד אהא דקאמר שם בסמוך. מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני בליעל אמרו כו', וע"ש רש"י ד"ה נענש שאול ובמש"כ בחידושי שם. י"ז ל"ו

גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך. הנה בב"מ ק"ו ע"א תניא רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואמאי נימא ליה אי הוית התם הוה מקיים בי (גרסת הרש"ל בך) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך משום דאמר ליה אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לניסא זוטי חזינא קשיא, וקשה איך קרא הש"ס לנס זה דדוד ניסא זוטא, הלא בעצמו אמר הכא ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה, הרי העיד דוד על עצמו דדבר זה יצא מכלל חוקי הטבע והיה בנס ועד היום הזה מובן לכל שהיה נס גדול, ואיך נופל לאמר על זה ניסא זוטא עד שיש אפשרות למציאות כזאת אצל סתם רועה והש"ס מסיק זאת בקשיא ואף דהמקשן ניסה לכתחילה להקשות משום דשערי נסים לא ננעלו גם בדורות שאחרי דוד, ואולי יעשו לו נס מן השמים, אבל להחליט בש"ס דזהו ניסא זוטא, בלתי מובן, ואף גם אם נימא דניסא דר"ח בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו הוא נס יותר גדול, בכ"ז בלתי נופל לקרוא לנס דדוד בשם ניסא זוטא וצ"ע כעת. כ' כ"ה

וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול וגו'. ופירש"י אל מושב הקיר בראש המטה אצל הקיר ויקם יהונתן עמד ממקומו לפי שאין דרך הבן להיות מיסב אצל אביו שדרכן היה