אור הישר (זבחים) צט

יקיים נדרו בהבאת קרבנו, ועל זה תנן התם הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה, עגל בחמשה סלעים, איל בשתים, כבש בסלע כו' ע"ש, ופירש"י כך נתפרש דינו בתורה שבעל פה. ופי' הטו"א בחגיגה ד"ז דכוונתו לשיעורין דהלמ"מ ע"ש, עכ"פ מה הכריחו לרש"י לפרש ככה שלא מצינו במקום אחר, ובע"כ להיות נשמר בזה מקושיות התוס', דבסוגיין דזבחים אמרינן דחטאת בדנקא ובכריתות אמרו בהדיא דלא נתנה תורה קצבה במחו"כ, משו"ה כתב דהתם איירי בסתם קרבנות שמחוייב להביא מדין התורה, שאם יטילו עליו קצבה אתי לתקלה שלא תהיה לו תקנה עי"ז לאכול בקדשים, משא"כ הכא שהוא קבל על עצמו בנדר להביא קרבן ולא פירש, בהכרח שהיה לחכמים לתקן עבורו קצבה בתורה שבע"פ, כדי שיהיה לו תקנה לקיים נדרו

ומעתה נהירין דברי הברייתא בכריתות ד"י ע"ב, דת"ר האומר הרי עלי בסלע למזבח מביא כבש שאין דבר קרב בסלע אלא כבש, וברייתא זו סובבת אמשנה דמנחות, וזה מאי דאמר שאין דבר קרב בסלע אלא כבש, פי' כיון דלא אשכחן במשנה שיעורא דסלע, היכא דפתח בהרי עלי למזבח רק באומר הרי עלי כבש, כמ"כ אם פתח נדרו בהרי עלי סלע למזבח, אמרינן נמי דנדרו סובב על כבש דזהו קצבתו בסלע, ומאי דמסקו בכריתות ממאי מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים מכלל דכבש בן שנתו בסלע מדכתיב כבש בן שנתו, כוונת הש"ס, דתורה שבע"פ שתקנו בעד נודר הקרבן שלא פירש דבריו, ג"כ תקנו לערך לפי דעת תורה, דכתיב איל בשתים גבי אשם מעילות, ובדרך זה אמרו בתקנתם דכמו איל בן שתי שנים שיעורו בשתי סלעים, כמ"כ כבש בן שנתו הוא בסלע, והא דקאמר ממאי, פירושו על איזה יסוד תקנו בתורה שבע"פ, ומפרש דשיעור תקנתם היתה על יסודות הכתובים, אבל אין זה מדין התורה רק מתורה שבע"פ כדפירש"י, עכ"פ המשנה דמנחות וברייתא דכריתות, תרווייהו איירו בנודר, שאמר הרי עלי כבש או הרי עלי סלע כנ"ל, א"כ מה ענין זה לחטאת דמחו"כ, דאפילו התורה גופה לא נתנה בזה קצבה, וצ"ע כעת

תוד"ה תינח. וה"ג הו"מ למיבעי לרבנן כו' כיון דלית להו זאת תורת ע"כ, ולעד"נ להוסיף דה"נ הו"מ למיבעי להאי תנא בתו"כ צו פרשה ד' דמבע"ל האי תורת האשם, תורה אחת לכל אשמות שיהיה דמם ניתן למטה, וכן לר' יצחק שילהי מנחות, דהאי תורת אתא לכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, דלפ"מ דמסקינן הכא ניחא. דכולהו גמרי מגז"ש דבערכך בערכך

תוד"ה גמר. ואי לית להו א"כ אשם גזילות ואשם תלוי בכסף שקלים מנא להו כצ"ל, ומה שהגיה בשטמ"ק אשם שפחה, הוא ט"ס, דאשם שפחה לא ילפינן מבערכך בערכך, רק מגז"ש דאיל איל

תוד"ה אשם שפחה חרופה באיל איל ובתו"כ יליף אשם שפחה חרופה לכסף שקלים מגז"ש אשם אשם יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע ת"ל הוא, כ"ה בתו"כ ויקרא חובה סוף פרק כ"א, אבל בתו"כ קדושים פרק ה' יליף מגז"ש דאיל איל כמו בסוגיין ובכריתות, ומאי דמסקו התוס' והיינו טעמא כו' עד כדפירש"י, טעם זה גופה הוא נמי בתו"כ ויקרא שם

ע"ב וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת כו', והנה בסוטה ל"ב ע"ב א"ר יוחנן משום רשב"י מפני מה תקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה כו', ובירושלמי שם פ"ח ה"ט וביבמות פ"ח ה"ג סמיך האי מימרא אהאי קרא דבמקום אשר תשחט העולה וגו', ולפ"ז יל"ד מאי האי דקא מקשה בסוגיין וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, הרי פרשה זו איירי בסתם מקריבי חטאות. ולהכי אפ"ל דבהם הקפידה תורה שלא לביישם, משא"כ הני קראי דמייתי בסוגיין איצטריך לחטאות דלא שייך בהו שלא לבייש, כגון פר ושעיר של יוה"כ ושעירי הרגלים וראשי חדשים, ואפילו בחטאת יחיד כגון של נזיר ושל מצורע דלאו לכפרה מייתי אלא לאשתרויי באכילת קדשים או למיחל עליו נזירות טהרה כדאמרינן בכריתות כ"ו, ואפ"ה בעו צפון, וע' בתו"כ ויקרא חובה פרשה ו' ופרק ח' ובפ' צו פרשה ג' ובמפרשים שם, ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קע"ח ובחידושי באר שבע לסוטה שם

שם רש"א לרבות שעירי עכו"ם לסמיכה שהיה ר"ש אומר כל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה, כ"ה הגרסא בילקוט ויקרא רמז תס"ט, והיא ממנחות צ"ב ע"ב, וע"ש נ"ו ע"א תוד"ה לרבות ובסוגיין בהשמטות השטמ"ק אות ג'

שם סמיכה גופה לישתוק קרא מיניה ותיתי מבנין אב, כ"ה הגרסא במנחות נ"ו ע"א וכן גריס בדק"ס, וברמב"ן לסה"מ שרש שני גריס ותיתי במה מצינו

שם ר' אחיא אומר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה מה ת"ל כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרשה ה'

שם ומה חטאת הבאה מכח עולה מעכבת כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרק ז' משנה ו' ובר"ש משאנ"ץ שם

שם כלום מצינו טפל חמור מן העיקר, ע' טו"א מגילה ד"ו ע"ב ושם ד"כ ע"ב ודף כ"א ע"א ובש"א סי' צ"ד וסי' צ"ו ובבאר יצחק חא"ח סי' ח' ענף ו'

רש"י ד"ה או אינו בא לעכב אלא לכתוב בו אותו דהוא מיעוטא כו'. ע' קרבן אהרן לתו"כ ויקרא חובה פרשה ו' מי"א

רש"י ד"ה לרבות שעירי עכו"ם לסמיכה משום דמעטינהו ר' יהודא מסמיכה במס' מנחות מהחי