אור הישר (זבחים) צח

ההיקש, ובגז"ש אשכחן במכות י"ד ע"ב גז"ש לא גמיר, הרי דנתבטלה אצל מ"ד זה עצם הגז"ש בזה, ונלע"ד להסביר משום דאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו, ולפ"ז מי שלא קבלה מרבו עליו שפיר נופל לאמר גז"ש לא גמיר, וע' בתוס' שבת צ"ז ע"א וברש"י שם קל"ב ע"א, משא"כ בהיקש דבע"כ הקישן הכתוב והא לפנינו, ואפילו לר' יהודא דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח או מופנה, מ"מ בהיקש מודה כדכתבו התוס' בסוכה ל"א ע"א ד"ה ור"י, ומה מאד מדוקדק לפ"ז קושית הש"ס בר"ה ל"ד ע"א האי תנא מעיקרא מייתי לה בהיקישא והשתא מייתי לה בגז"ש כו', וכוונתם הלא היקש עדיף עד דאין משיבין עליו ג"כ, ומדוע איצטריך הגז"ש בתר הכי דגרע מיניה, וע"פ מש"כ מובן מאי דהחליטו בש"ס הכא דכו"ע היקש עדיף, וע' בתורת נביאים להגרצ"ה חיות קונטרס תורת נביאים או דברי קבלה מה שהאריך בזה ובבאר שבע לכריתות ד"ה ע"א ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"א

שם שלא תאמר לא יהא ספיקו חמור מודאו מה ודאו חטאת בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא, ע' אבדר"נ פ"ל דהתם תניא רמ"א כל העובר עבירה אחת בספק כו', וברמ"א או"ח ס"ה ר"ה ובמש"כ בחידושי לכריתות כ"ב ע"ב

שם נפק"ל מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות ע"כ, ואפ"ה לא נוכל ללמוד מהאי קרא אשם נזיר ואשם מצורע לכסף שקלים, משום דבאין כבשים בני שנה, או ממיעוטא דהוא כדהביאו מהתו"כ בתוד"ה אשם, ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך

שם תינח מאן דאית ליה תורת מאן דל"ל תורת מהיכא גמר, ע' בשטמ"ק בהשמטות ולעיל ד"ט ע"ב תוד"ה איתיביה ובמנחות ד"ג ע"ב תוד"ה לר"ש

שם קרא אחרינא כתיב ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה היכן עולה נשחטה בצפון כו', ע' בתו"כ חובה סוף פרשה ו' ובראב"ד שם ובהתוה"מ שם סי' רס"ט ע"ר

רש"י ד"ה ולקח הכהן. והך לקיחה קבלה כו', ע"ל י"ד ע"א רש"י ד"ה בחטאות ודף מ"ז ע"ב רש"י ד"ה כי כחטאת ותוד"ה מה חטאת ובת' משיב דבר חא"ח סי' מ"ם

תוד"ה אשכחן. וסמיכה והפשט ניחא דלא קאמר בן צאן מניין דפשיטא דילפינן תחתון מעליון כו' ע"כ. הא דלא הזכירו התוס' ניתוח נוסף על סמיכה והפשט, ומה שיל"ד ע"ד התוס' מברייתות מפורשות בתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' ופרק ה' דאיצטריך ליה קראי לעולת צאן לסמיכה ולהפשט, ולא ילפינן תחתון מעליון כדפשיטא להו להתוס', כבר האריך בזה ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ח ע"ש, ומהתימה על הר"ש משאנ"ץ בביאורו לתו"כ שם ריש פרשה ה' שכתב דכמו דילפינן צפון לבן בקר שהוא עליון מתחתון מבן צאן כמ"כ יש ללמוד הפשט וניתוח לבן צאן מבן בקר כו', הרי שכתב כדברי התוס' שלפנינו, ולא הרגיש הא דבתו"כ שם איצטריך ליה קראי, כדמתמה הרי"ט אלגזי ע"ד התוס' דבסוגיין וצ"ע

תוד"ה מה להלן. וי"ל דכי האי גוונא לא חשיב למד בהיקש כו', ע' קרבן אהרן חובה פרשה י"ב מ"א

תוד"ה דכו"ע היקשא עדיפא וא"ת והא אמרינן בגיטין מ"א דכו"ע גז"ש עדיפא כו', עמש"כ בחידושי לכריתות כ"ב ע"ב

בא"ד דטוב לעשות גז"ש דתיהוי שטר בשפחה כמו גט דאשה כו' ועיקר, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"א בסוגיא דכהנים ולוים פטורים מק"ו, ובש"א ס"ס פ"ד ובנוב"י קמא חא"ח סי' כ' ובגינת וורדים להפמ"ג כלל י"ד וכלל מ"ו

תוד"ה וחטאת בת דנקא פי' בקונטרס לאו דוקא אלא דמים קלים שלא ניתן קצבה והדין עמו כו' וא"ת הא בכריתות ד"י משמע דהוי בסלע גבי האומר הרי עלי בסלע למזבח יביא כבש שאין לך דבר שקרב בסלע אלא כבש כו' ע"כ, וכמ"כ האריכו התוס' בכריתות שם ובמנחות ק"ז ובב"ב קס"ו ובחגיגה ד"ו וביומא נ"ה וברבינו יונה ריש ברכות ובהוספות השטמ"ק לכריתות ד"י ובבאר שבע שם דף כ"ז

ולדעתי הדלה בלתי מובן עצם ההרכבה שהביאו התוס' מכריתות להא דבסוגיין, ונקדים בתחילה להבין מש"א בכריתות שם, שאין לך דבר שקרב בסלע אלא כבש, מאיזה מקום לקחו קביעת השיעור סלע לכבש, עד שאין קרבן אחר בשיעור זה, ומדבריהם נראה שהחליטו כעין קביעות לכל הזמנים והדורות, ובע"כ דקאי אמתניתין דמנחות ק"ז, דהתם תנן הרי עלי כבש יביא הוא ונסכיו בסלע, וביאור הענין לע"ד הוא כך, דבתוה"ק לא נמצא מקח קבוע לקרבנות רק לאשם מעילות, דהתם כתיב איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים, ופירש"י שיהא שוה שתי סלעים, ובאשם תלוי ואשם גזילות דלא כתיב כסף שקלים ילפינן בערכך בערכך, ובאשם שפחה חרופה ילפינן באיל איל כמבואר שם בתו"כ ובסוגיין ובכריתות כ"ב ע"ב, ולהכי באשם נזיר ואשם מצורע שהם כבשים, תניא בתוספתא סוף כריתות הביאן בסלע הביאן בשקל הביאן בה' דינרין כשרין ע"ש, ובכל מחוסרי כפרה לא נתנה תורה קצבה כלל למחירו, ופירשו חז"ל בכריתות כ"ז ע"א שמא יוזלו טלאים ואין להם תקנה לאכול בקדשים ע"ש, וכיון דבתוה"ק לא ניתן קצבה לקרבנות דמחו"כ, משום שמא לא תהיה להם תקנה, מכש"כ דחז"ל לא יתקנו קצבה לקרבנו על חטאו מה"ט גופה, ועוד בתר דחזינן בדעת תורה שהקילה גם בקרבן דלות ודלי דלות, רק להקל על החוטא שיוכל להביא קרבנו, בודאי שלא היה מקום בדעת חכמים לקבוע קצבה למחיר הקרבנות שהוא מחוייב

אולם במשנה דמנחות שם איירי בנודר שאמר הרי עלי מן הקרבנות ולא פירש, בזה שפיר היו מוכרחים לפרש במשנה מה דינו, כשבא לשאול איך