אור הישר (זבחים) ק

דשעיר המשתלח כו', ולכאורה אמאי קבע רש"י דעת ר"י בדברי ר"ש, טפי הי"ל לקבוע בדברי ר"י גופיה הכא, אהא דס"ל לרבות שעיר נחשון לסמיכה, הו"ל לרש"י למימר, ושעירי עכו"ם מעטינהו ר"י מסמיכה מהחי דשעיר המשתלח במנחות צ"ב, ומשמע דהשטמ"ק בהשמטות הבין, דבזה נשמר רש"י אגב אורחיה מקושיתו שם, ל"ל לר"ש קרא לרבות שעירי עכו"ם, בשלמא לר"י איצטריך לשעיר נחשון משום דאינו בא לכפר, אלא שעירי עכו"ם אמאי איצטריך קרא לרבויינהו, משו"ה כ' רש"י בדר"ש, לפי שהיה מקום למעוטינהו מהחי דשעיר המשתלח כדדריש ר"י, להכי איצטריך ליה קרא לרבות ע"ש

ועוד י"ל דרש"י הבליע בזה קושית התוס' ותירוצם במנחות נ"ו ע"א, שהקשו ל"ל לר"ש קרא לרבות שעירי עכו"ם לסמיכה תיפ"ל מדאיתקש לפר הע"ד ש"צ כדאמרינן פ' ב"ש דף מ"א החטאת אלו שעירי עכו"ם, ותירצו דמהיקישא לא הוה ידעינן, משום דכתיב החי והוה מוקמינן למעוטי שעירי עכו"ם ע"ש, וכיון דכל האי קרא לרבות שעירי עכו"ם איצטריך לר"ש דלא נטעה למעוטי מדכתיב החי, משו"ה פירש"י בדברי ר"ש, דרק ר"י דריש החי למעוטי שעירי עכו"ם מסמיכה, אבל ר"ש דריש החי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עכו"ם טעונין סמיכה באהרן אלא בזקני העדה, ועצם דין סמיכה בשעירי עכו"ם מרבי לה מהכא

תוד"ה אותו. תימה ל"ל קרא הא אפילו לפני ה' לא בעי כו' י"ל דהכא סבר כשמעון התימני כו', וקשה איך יפרנס לפ"ז ברייתא דלעיל כ"ו ע"א, דברישא תני עמד בדרום והושיט ידו לצפון שחיטתו כשרה, והוא מדרשתם דהכא אותו בצפון ואין השוחט בצפון כדפירש"י שם, ובאותה ברייתא מסיק, עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט שחיטתו כשרה, והוא מדכתיב בן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני ה' כדפירש"י נמי התם. ולדברי התוס' אתיא ברייתא דהתם כתרי תנאי, דרישא כשמעון התימני וסיפא כת"ק, וצ"ע כעת

תוד"ה אלא. תימה הא נמי מדר' אחיא נפקא כו' ע' בהתוה"מ ויקרא סי' ס"ד

דף מ"ט ע"א והרי מעשר דהוא נפדה ואילו לקוח בכסף מעשר אינו נפדה כו' התם לא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה, ונלע"ד דלר' בון בר חייה בירושלמי פסחים פ"ב ה"ד לא ברירא כ"כ פשיטותא דהכא בבבלי, דהא מקושיא ופירוקא דהכא נולד ליה שם בעיא לענין מצה הלקוח בכסף מעשר שני ועבר ופדאו אם יצא בו, מי אמרינן כיון דבעיקר המע"ש יצא מכש"כ בלקוח שהוא הטפל, או דילמא שאני מע"ש דראוי לפדיון אם נטמא, משא"כ בלקוח בכסף מע"ש דיקבר אליבא דר' יהודא ולית ליה פדיון, הרי דהטפל חמור מן העיקר ולהכי אין יוצאין בו, אבל אפשר נמי דלאו משום חומריה הוא אלא משום דלא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה וע"ש בק"ע ובגליון הש"ס

שם ואב"א א"ק העולה העולה במקומה תהא, ולכאורה יל"ד קצת דבתו"כ ויקרא נדבה סוף פרק ז' תניא עולה אע"פ שלא הפשיט אע"פ שלא נתח או יכול אע"פ שלא שחט בצפון ת"ל הוא כו' ע"ש, הרי דאית לן לעיכובא קרא אחרינא, ואפשר משום דפתח בסוגיין שחיטה וקבלה לעכב מנלן, ומשו"ה י"ל דחד אתא לשחיטה וחד לקבלה, וע' ברש"י ד"ה דכתיב ומש"כ בחידושי שם

שם ת"ל כחטאת האשם מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם מצורע כו'. ולדרשה זו היתה כוונת הברייתא בתו"כ מצורע ריש פרק ג', בהא דתנא מה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו, והיינו דלא נימא דרק המתן בהונות מתירו, ובאמת דרשה זו בתו"כ שם היא מפני שיצא לדון בדבר החדש כדבסוגיין, ויתר הדרשות שם דכחטאת האשם, שהוא מן החולין וביום ובידו הימנית ובכלי חשיב אגב גררא, דכבר סמכינהו בתו"כ צו פרק ט' לכחטאת כאשם דכתיב התם ע"ש

והנה התוס' לעיל ל"ג ריש ע"ב הקשו אהא דבסוגיין, אמאי לא קאמר מה חטאת טעונה סמיכה ומתן דמים ואימורים לגבי מזבח אף אשם כו', וקשה הרי בסוגיין איירי לענין שנה עליו הכתוב לעכב, ובמצורע מפני שיש מתן בהונות היה מקום לאמר דלא לעכבי, משו"ה יצא לידון בדבר החדש דגם הכא מעכבי מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, משא"כ סמיכה דלא מעכבי בכל הקרבנות, דמשום זה האריכו התוס' בגיטין כ"ח ע"ב ובכ"מ, ומכש"כ למ"ד לעיל ל"ג שם דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא, וע"ל ע"ו ע"ב תוד"ה וסמיכה ושם ע"ה ע"א בתוד"ה הא ובנדה ד"ע ע"ב תוד"ה וסמיכה ובש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב

רש"י ד"ה והרי, כדילפינן מלא תוכל שאתו ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות ע"כ, דברי רש"י ז"ל הוא לשון הש"ס בב"מ שם ובכה"מ אכן עצם הדרשה בלתי מובנת לע"ד, דאדדרשו שאת מן משאות, ידרשו שאת מן שאת דהוא משא, וכדכתיב שם בסמוך בפ' מקץ כאשר יוכלון שאת, ומתרגמינן כמה די יכלין למטען, ובפ' ויגש וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, לשאת את הארון. וכהנה רבות, ואבוהון דכולהו בירמיה י"ז ולבלתי שאת משא, וביותר דהאי קרא גופיה כי לא תוכל שאתו נדרש בספרי פ' ראה על נשיאת משא כבדה וע"ש בהתוה"מ סי' ק"ז, וע' ירושלמי חגיגה פ"א ה"ג

רש"י דיה דכתיב במקום כו' העולה. חזר ושנה לימד מקום שקבעתו לעולה לעולם הוא מקומה עכ"ל, והנה בשטמ"ק מחק מדברי רש"י תיבת כו', ולכאורה כיון דאקרא קאי הי"ל לשבש מתיבת כו' על תיבת וגו', ומדוע מחקו לגמרי, ובע"כ דגם לתיבת וגו' אין מקום בזה, ונלע"ד להניח בזה גם כוונה אחרת, דהנה לפ"מ דבש"ס אמרו העולה במקומה תהא, ועל זה בא רש"י להוסיף על הש"ס דכתיב במקום העולה, הרי היתה כוונתו בזה להורות דמקור ההוכחה בש"ס הוא, משום דבאותו פסוק דכתיב העולה שם כתיב נמי במקום,