אור הישר (זבחים) צז

הפנימיות אפי' לא חיסר רק מתנה אחת נמי מעכבת, ועפ"ז מדוייק הא דנקט מתנה אחת מהן, פי' ולאפוקי חטאות החיצוניות, ועוד משום דבעי למיתני בתר הכי גבי שירי הדם, דאפילו לא נתן כלל לא עיכב, משו"ה תנא גבי עיקר המתנות דאפילו חיסר אלא אחת מהן נמי מעכבת

בא"ד וההיא דאלו דברים דף ס"ו י"ל דכל אחד הקדיש סכינו בערב שבת. פי' דבשבת אסור להקדיש כדתנן בביצה ל"ו ע"ב, וע' בפסחים שם תוד"ה תוחב ובמהרש"א וקרני ראם ובת' ברית יעקב חא"ח סי' י"ח

בא"ד וההיא קרומית של קנה איכא למימר שתקנה ועשאה כלי כו', ע' דורש לציון דרוש ה'

בא"ד לאפוקי אם רוב הכלי בחוץ ומיעוטה בפנים אע"פ שאין הדם בפנים נפסל ביוצא דמקבל במיעוט שבפנים ע"כ. כוונתם אע"ג שאינו נפסל ביוצא, משום דהקבלה היתה בפנים, אפ"ה צריך הכלי להיות לכתחילה כולה בפנים, כדביארו התוס' דבריהם בחולין ד"ג, ולכאורה יל"ד הרי אפילו אם כל הכלי עמד בפנים וקבלו בו את הדם, והוציאוהו אח"כ לחוץ היה נפסל הדם, ועתה ניהי נמי שקבל הדם במיעוט שבפנים, אכן רוב הדם נתפשט ברוב הכלי שבחוץ, מדוע לא יהיה נפסל הדם, ובע"כ משום דפסקינן כר' יוחנן בשבת צ"א ע"ב דאגד כלי שמיה אגד, וכמו דהתם רוב חרדל שבקופה היה בחוץ ומקצתו בפנים. אפ"ה לא נחשב כהוצאה משום אגד הכלי הנשאר בפנים, ה"נ מיעוט הכלי שרת שנתקבל בו הדם העומד עוד בפנים, מציל את רוב הדם שברוב הכלי מאיסור יוצא מפני אגד הכלי

ובהאי עניינא נתקשיתי במכות י"ט ע"א, דתניא ר' אליעזר אומר בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם, וכ' שם הריטב"א ז"ל אפשר דהוא אפילו בשהכל בסל אחד וקסבר כמ"ד במס' שבת דאגד כלי לאו שמיה אגד שהרי אין לנו לחלק בענין איגוד כלים בין זו לשבת ע"ש, דלפ"ז קשיא הלכתא אהלכתא, דהרמב"ם פסק בפי"ב הי"א מה' שבת שהכלי משים כל שיש בו כחפץ אחד, ובפ"ג ה"ב מה' בכורים פסק כר"א במכות שם, ודוחק לאמר דהרמב"ם הבין דר"א איידי דוקא היכא שהבכורים היו בשני כלים, כן לדברי הריטב"א דר' אליעזר ס"ל כחזקיה בשבת, א"כ איך פליג ר' יוחנן על ר' אליעזר, ואם יש אידך תנא דר' יוחנן סמיך עליה, אמאי לא אמר כתנאי או לימא כתנאי, כן יל"ד קצת דר"א גופיה ס"ל בפסחים מ"ח ע"ב הסל מצרפן לחלה, הרי דמתחשב עם התאגדות הכלי וצ"ע כעת

בא"ד ומיהו יל"ד מהא בתוספתא דמנחות חומר בקמיצה מבשחיטה שהקמיצה טעונה כלי כו' וע"כ ליק דלא תיבעי כלי כלל אלא דלא בעי כלי שרת קאמר ע"כ, לפנינו בתוספתא שם הלשון בהדיא שהקמיצה טעון כהן וכלי שרת משא"כ בשחיטה, ולפי גרסא זו הרי אפ"ל דכלי שרת דתוספתא קאי על בגדי כהונה, וכדפירש"י לעיל י"ג ע"א, שהבאתי לעיל ע"ד רש"י דבסוגיין

ע"ב שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ואם לא נתן לא עיכב, לכאורה הוא ברור דמשנה זו ס"ל שיריים לא מעכבי, ובירושלמי יומא פ"ה ה"ו מוכיח מהכא כן בהדיא ע"ש, ולפ"מ דסתם משנה ר"ע, שפיר אוקים לקמן נ"ב ע"ב דר"ע ס"ל דלא מעכבי, אכן לפ"ז צ"ל דמשנתינו לאו כו"ע היא, דהא ר' יהודא פליג עליה לקמן שם וס"ל דמעכבי ע"ש וצ"ע כעת

שם אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו כו', ע"ל ע"ו ע"ב תוד"ה אשם

רש"י ד"ה ולקח. מה נתינה בעצמו של כהן באצבעו דכתיב אצבע כו', והתוס' הכא וביומא הקשו הלא הוא דבר הלמד בבנין אב וחוזר ומלמד בהיקש, כן הרי בחטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא דרשינן כמו הכא ע"ש, והנה פירש"י וקושיות התוס' מוכרחים, רק לפי גרסת הש"ס הכא וביומא ס"א, אבל בתו"כ מצורע פרק ג' הגרסא, ולקח יכול בכלי ת"ל ולקח הכהן ונתן הכהן מה נתינה בעצמו של כהן אף קבלה בעצמו של כהן ע"ש, וא"כ עצם הדרשה היא רק מיתורא דכתיב שני פעמים הכהן, וע"ש בהתוה"מ סי' מ"ט

רש"י ד"ה כי כחטאת, וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, ע' תוד"ה אף ובד"ה מה חטאת ובראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרשה ג' ובהתוה"מ שם סי' רי"ב

תוד"ה אלו ואלו. דעל כרחין נשרפין אבית הדשן כדי נסבה כו', ע"ל פ"ג ע"א ברש"י ותוס' דיה ונשרפין ובהתוה"מ פ' אחרי סי' ס"ז

, תוד"ה מה חטאת. ותימה הו"ל דבר הלמד בגז"ש כו', ע' בטהרת הקדש

דף מ"ח ע"א א"ק ואם מן הצאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרשה ה' ובהתוה"מ שם סי' נ"ט

שם ואם נפש וגו' לחייב על ספק מעילות אשם תלוי דר"ע וחכמים פוטרין, ע' ירושלמי דמאי פ"ז ה"ד ובמש"כ בחידושי למעילה כ"א ע"ב

שם אר"פ דכו"ע למדין והיינו טעמא דרבנן נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצות כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קצ"ו קצ"ז ובהתוה"מ ויקרא סי' שס"ב

שם ר"ע סבר ואם נפש כתיב וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' שנ"ט

שם לא דכו"ע דהיקש עדיף, בדק"ס לא גריס לה, אולם ברש"י כריתות כ"ב ע"ב גריס לה ומפרש דכו"ע היקש עדיף שהרי אין משיבין על ההיקש ע"ש, ולכאורה היא גופה טעמא בעי מדוע אין משיבין על