אור הישר (זבחים) צו

איזהו מקומן פרק חמישי זבחים

במשנה. איזהו מקומן של זבחים כו', ע' בה"ג סי' נ"ט

שם. קדק"ד שחיטתן בצפון כו' וקבול דמן בכ"ש בצפון, ע' זוה"ק פנחס דף רנ"ד ע"ב

רש"י ד"ה בכלי שרת דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות כו' ע"כ, מזה מוכח דרש"י הבין דכלי שרת דמתניתין קאי על הכלי קבול הדרושים למעשה הקרבנות, וממילא מוכח נמי דהא דפירש"י לעיל י"ג ע"א דכלי שרת קאי על בגדי כהונה ע"ש, האי כללא הוא רק כל היכא דקתני בכהן כשר ובכלי שרת, אז דוקא בבגדי כהונה קאמר ע"ש, וראיה נמי ממש"כ התוס' בסוגיין, דרבינו אפרים היה מדקדק מכאן דלא בעינן סכין בשחיטת קדשים מדלא קתני שחיטתן בכלי שרת בצפון ע"ש, והשתא אם היינו מפרשים דכלי שרת קאי על הבגדי כהונה, מנין היה מוכיח דבעינן סכין כלי שרת ובע"כ כנ"ל, וכתבתי זאת מפני שראיתי שחכם גדול אחד טעה בדברי רש"י שם

רש"י ד"ה הזיה על בין הבדים עומד בין שני בדי ארון ומזה אחד למעלה וז' למטה כנגד עוביו של כפרת ולא היו נוגעים בו עכ"ל. והנה סוף דברי רש"י הם מברייתא דיומא נ"ז ע"א, דתניא כשהוא מזה אינו מזה על הפרכת אלא כנגד הפרכת, ואע"ג דהתם מסיק א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים, וכתב שם בתוס' ישנים דפליגי אהדדי, מ"מ הכריע רש"י כת"ק דלכתחילה א"צ ליגע, וכ"ה בירושלמי יומא פ"ה ה"ד אית תניי תני צריך שיהא נוגע אית תניי תני א"צ שיהא נוגע א"ר לעזר בי ר' יוסי אני ראיתיה ברומי מלאה טיפין של דם אמרתי אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביוה"כ הדא אמרה צריך שיהא נוגע ואפילו תימר א"צ שיהא נוגע ואם נגע נגע ע"ש, אמנם מסקנת התוספתא שם ספ"ב הוא להיפוך, דהכי תניא התם ולא היה מגיע לפרכת אם הגיע הגיע ע"ש, ומש"כ התוס' לעיל ספ"ק דהזאה דפרוכת ובין הבדים דהויא הזאה אע"פ שלא נגע. ג"כ אין כוונתם על דיעבד, רק שהוכיחו דכמו בפרוכת הויא הזאה אע"פ שלא נגע דהא גם לכתחילה א"צ ליגע כדפירש"י בסוגיין, כמ"כ בהזאה דמזבח הוה ס"ד נמי דלא בעינן עד דמטא למזבח דוקא ע"ש

ומה שהכריחו לרש"י בתור פרשן לסיים ולא היו נוגעים בו, דנראה כאילו הכניס א"ע בפלוגתא דברייתא לדינא, אפ"ל דלשון משנתינו קשיתיה דקתני על בין הבדים, דשני תיבות על בין, הן כתרתי דסתרי, ולהכי מפרש דבין הבדים הוא מה שעומד בין שני בדי ארון, והאי על קאי אהזאה שהוא מזה אחת למעלה וז' למטה כנגד עוביו של כפורת, ודלא נפרש על ממש, הוצרך לסיים בפירושו ולא היו נוגעים בו

עכ"פ מדברי כולם נלמוד יחד עם הכרעת רש"י ז"ל דלכתחילה א"צ ליגע, ועפ"ז נפלאתי ע"ד המל"מ בפ"ג מעביוה"כ ובפ"ה הי"ב ממעה"ק, שכ' וז"ל לא ביאר רבינו ז"ל אם לא נגע הדם בבדי הארון או בכפורת אם עלתה לו הזיה או לא ומדברי התוס' בפ"ק דזבחים ט"ו מוכח דלא בעינן שיגע הדם בפרוכת ובין הבדים כו' עכ"ל, והוא פלא שלא הביא הא דתניא בבבלי וירושלמי ותוספתא כנ"ל, כן אחרי הכרעת רש"י דלכתחילה בעינן שלא יגע, מה מקום לשאול אי לא לא נגע אם עלתה לו הזייה, הלא כך הוא דינו שלא ליגע לכתחילה, רק דלא פסלינן בדיעבד אם נגע, ועוד מה שהוא מפרש לדברי התוס' לעיל ספ"ק דכוונתם הוא על דיעבד, ולפמש"כ לעיל הרי גם שם אפשר לפרש אלכתחילה, ודלא פליגי אפירש"י דהכא ומתאימים עם כל הברייתות כנ"ל

רש"י ד"ה ושעירים הנשרפים כו' הזייה על הפרכת כתיב בהו כו', ע' בראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרשה ג'

תוד"ה איזהו מקומן, ה"ר אפרים היה מדקדק מכאן דלא בעינן בשחיטה סכין כלי שרת מדלא קתני שחיטתן בכלי שרת בצפון כדקתני גבי קבלה וקיבול דמן בכ"ש בצפון כו', ולכאורה למאי צריך לדיוקים הלא בתוספתא מנחות פ"א תניא בהדיא חומר בקמיצה מבשחיטה שהקמיצה טעון כהן וכלי שרת משא"כ בשחיטה קמיצה בכלי ושחיטה אפילו בקרומית של קנה כדהביאו התוס' בסוגיין ובש"מ ע"ש, וי"ל משום דהתוספתא סתרה לכאורה הא דדרשינן לקמן צ"ז ע"ב מקרא דזאת התורה לעולה ולמנחה וגו' מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי כדהביאו התוס' בסמוך, וע' חולין ד"ג ע"א תוד"ה כגון ובמש"כ בחידושי שם, ולהכריע בין דרשה דלקמן והתוספתא דייק רבינו אפרים ממשנתינו דלא נקט כלי שרת גבי שחיטה כמו גבי קבלה

והרמב"ם סלל לו מסילה אחרת להשוות דרשת הש"ס עם התוספתא, לכן כתב בפ"ד ה"ז ממעה"ק, דלכתחילה אין שוחטין כל הזבחים אלא בסכין מכלי שרת ובדיעבד אם שחט בכל דבר ששוחטין בו החולין אפילו בקרומית של קנה כשרין ע"ש, ואפ"ה לא תקשה לדידיה קושית רבינו אפרים מדוע לא תנא במשנתינו שחיטתן בכלי שרת כמו גבי קבלה, די"ל דבמשנתינו לא נקט רק הדברים שפוסלין הקרבן גם בדיעבד, ולהכי תנא קיבול דמן בכלי שרת דבדיעבד פסל ג"כ כלי חול, כדפסק בפ"א הכ"ד מפסוה"מ, אבל שחיטתן דבעי כלי שרת לדידיה רק לכתחילה, ובדיעבד כשר גם בסכין של חולין, ואפילו בקרומית של קנה, להכי לא תנא ליה, ואילה"ק כיון דכל משנתינו הוא רק בדברים שפוסלין הקרבן גם בדיעבד, א"כ אמאי צריך למיתני גבי הזייה מתנה אחת מהן מעכבת, די"ל משום דבחטאות החיצוניות סגי במתנה אחת בדיעבד כדתנן לעיל ר"פ ב"ש, להכי דייק למיתני הכא דבחטאות